רע"פ 10361/08 איגור זלוצבסקי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בנצרת הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, ניסיון לסחר בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע. הרקע להרשעה היה בכך שהמבקש ניסה להבריח 3.2 גרם

של סם מסוג הרואין לאסיר בכלא צלמון. בעקבות ההרשעה נדון המבקש ל-18 חודשי מאסר, 22 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 9 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כנגד העונש, נדחה. בערעור נטען כי הסנגור שמונה למבקש כשל בייצוגו, והעונש החמור שהושת עליו הוא תוצאה של אותו כשל. כן נטען, כי חרף הדחיות שניתנו כדי לאפשר להגנה לבחון אפשרויות לשילובו של המבקש בתהליך של גמילה מסם, לא פעל בא-כוחו בכיוון זה. בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט המחוזי, כי בנסיבות העניין צדק בית-משפט השלום כאשר העדיף את עניינו של הכלל על-פני עניינו של המבקש, תוך שהוא מייחס משקל רב לחומרת העבירה ולעברו המכביד של המבקש.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא נסמך על אותה טענה לפיה הייצוג לו זכה לא היה ראוי.

4.

דין הבקשה להידחות. רשות לקיומו של ערעור שני יוחדה למקרים בהם מעלה הבקשה סוגיה משפטית או ציבורית לה נודעת השלכה רחבה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה מסוג זה. אדרבא, המעשה בו הודה המערער הנו חמור, וההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי יש להחמיר בענישתם של עברייני סם, ומקל וחומר שיש לנהוג כך במי שמנסה להחדיר סמים אל תוך בתי-הכלא (ראו ע"פ 6048/04 אגדואיצאנו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.7.2005); ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי , פ"ד נח(2) 734, 739 (2004)). בנסיבות אלו לא מצאתי כי בעונש שהושת על המבקש גלומה חומרה כלשהי, וככל שהוא מתכוון להיגמל מהתמכרותו, הוא יוכל לעשות זאת במהלך שהייתו בכלא או לאחר שחרורו.

הבקשה נדחית.