ע"פ 6048/04 אברהם אדגואיצאנו נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.המערער, אסיר המרצה עונש של תשע שנות מאסר בכלא שאטה, הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה בניגוד לסעיפים 7א – 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן - הפקודה ). נסיבות ביצוע העבירה בהן הורשע, כפי שפורטו בכתב האישום הינן כי בשובו מחופשה, בהיותו בהמתנה בכלא, פלט מגופו ארבע חבילות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ- 101 גרם נטו.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' ארבל) גזר על המערער עונש מאסר בפועל של 4 שנים, מתוכן שנה לריצוי בחופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה. שלוש שנות מאסר ירוצו במצטבר לכל תקופת מאסר אותה הוא מרצה. כן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי למשך 18 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על הפקודה למשך 36 חודשים שתחילתם ממועד שחרורו ממאסר. כן הופעל עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים שהושת עליו בת"פ (בית שאן) 2198/01. נקבע, כי העונש ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר על המערער בתיק זה.

2.ב"כ המערער ביקשה לשכנענו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער, בהדגישה כי המערער כפר תחילה באשמה וטען להגנת הכורח ובעיצומה של עדותו בפני בית המשפט קמא, ובהתחשב בהערת בית המשפט כי יש במסכת שנפרשה בפניו כדי לשמש נסיבות מקלות לעניין העונש, חזר בו מכפירתו והודה במיוחס לו. עדותו של המערער, על שני חלקיה, שמשה כעדות לעניין העונש. במהלך עדותו של המערער, שהפכה בעקבות הודאתו לטיעוני הגנה לעונש, נתגלתה לטענתה מסכת השפלות ואלימות קשה כלפי המערער מצד אחרים, שבשיאה אולץ מרשה להחדיר בגופו את הסם שנתפש אצלו מאוחר יותר ולהעבירו לידי אסירים בכלא. עוד טענה כי במידע מודיעיני שהוצג בבית המשפט יש כדי לתמוך בגרסתו של המערער. הסנגורית מבקשת לדחות הקביעה שמדובר בגרסה כבושה, בשל הקשיים שעמדו בפני המערער לפרט את גרסתו והחשש שלו כי יאונה לו רע אם יחשוף את שמות המאיימים עליו ואת שמותיהם של האסירים אליהם מיועד היה הסם.

3.ב"כ המדינה טען מנגד, כי מדובר בעבירה חמורה ובכמות סם גדולה המוחדרת לכלא. גרסתו של המערער באשר לנסיבות קבלת הסם והעברתו לכלא הינה גרסה כבושה וראוי היה לו למערער לפרטה בהזדמנות הראשונה בהיותו בהמתנה לחזור לכלא. לדבריו, מידע מודיעיני שהוצג בפני בית המשפט קמא לא בהכרח תומך בגרסתו של המערער באשר לנסיבות החדרת הסם לכלא. רשויות הכלא נאלצות להתמודד עם נושא הסמים בכלא והמסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שיש להילחם בתופעת הסמים גם במסגרת הכלא וגם בנסיבות כפי שתוארו על ידי המערער.

4.בגזר דינו מציין בית המשפט המחוזי כי המערער פרש בפניו מסכת קשה של התעללות נפשית ופיזית שהופנתה כלפיו על ידי האסירים ששהו עמו בתא ואשר מנעו ממנו לטענתו כל מגע עם ממונים ואנשי מרות בכלא. אף על פי כן קבע בית המשפט כי המערער יכול היה לסכל את האיום שהופנה אליו ואת ביצוע העבירה על ידי פניה לאנשי שירות בתי הסוהר ולכן הגנת הכורח לה טען אינה יכולה לעמוד לו. מכל מקום, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מסכת התעללות לה היה המערער חשוף כנסיבה לקולא עת גזר את עונשו.

5.לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, כמו גם במידע המודיעיני שהוצג בפנינו ושקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר דינו, עבירות סמים הן עבירות חמורות והחדרת סמים מסוכנים אל בין כתלי הכלא, במיוחד כשמדובר בסם המסוכן והקטלני שבין הסמים, חמורה היא שבעתיים ויש לעשות הכל על מנת להילחם בנגע הסמים ובתופעה של החדרת סמים לכלא.

אכן, גם אם לוקחים בחשבון שהמערער היה שרוי במצב של מצוקה וחשש מהתנכלות לו, הרי שמרגע שהגיע לכלא ונמצא בין כתליו, היה עליו לפנות לאנשי שירות בתי הסוהר ומכל מקום לספר את גרסתו בהזדמנות הראשונה ולא להחדיר סם מסוכן, בכמות כה גדולה, אל הכלא.

המסר שצריך לצאת מבית המשפט הוא שטיעון מסוג זה, לפיו ביצוע העבירה נכפה עליו, אינו יכול לסייע למערער ולהביא להקלה בעונשו, שעה שיכול היה לסכל את האיום שהופנה אליו ואת ביצוע העבירה על ידי פניה לרשויות בזמן. תחת זאת העדיף את ביצוע העבירה תוך הנחה שבסופו של יום נסיבות אלה יהיה בהן כדי להצדיק את מעשיו ולהביא להקלה בעונשו. לאלה יש להוסיף את העובדה שהמערער לא מסר את שמות המאיימים עליו. אין להשלים עם תוצאה מעין זו אליה מבקש המערער להגיע, לפיה ייצא החוטא, המסייע, נשכר.

העונש שהוטל על המערער הינו ראוי בנסיבות. הוא תואם את מדיניות הענישה הראויה במקרים שכאלה ואינו חורג לחומרה במידה המצדיקה את התערבותנו. יש בעונש זה כדי להעביר מסר של הרתעה כלפי המערער וכלפי עבריינים פוטנציאליים אחרים הנדרשים להעביר סמים אל הכלא ומחוצה לו.

הערעור נדחה.