פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3245/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
סולימאן מחמוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מחוז מרכז בע"פ 3995-12-07 (וערעור שכנגד ע"פ
1391-01-08), מיום 25.3.08, שניתן על ידי כבוד השופטים:
מ' פינקלשטיין, אילן ש' שילה, א' שטנר
ובקשה לעיכוב
ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד יעל נחמן
החלטה
1.
לבית-משפט השלום ברמלה הוגש כתב-אישום המייחס למבקש החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הדחת קטין לסמים מסוכנים וניסיון להספקת סם מסוכן, עבירות לפי סעיפים 7(א) ו-(ג), סעיף 21(א)(1) ו-סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי המבקש ניסה להחדיר לכלא באמצעות קטין, 29 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין. בתום ניהולו של המשפט הורשע המבקש בכל העבירות שיוחסו לו, ונגזרו לו חמישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, ושישה חודשי מאסר על-תנאי.
2.
המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי מרכז על פסק הדין בעניינו. מנגד, ערערה המשיבה על קולת העונש. בעקבות המלצת בית-המשפט קמא, חזר בו המבקש מערעורו כנגד הכרעת-הדין. באשר לעונש, טען המבקש, כי נוכח עברו הנקי נכון היה להימנע מהרשעתו. בית-המשפט דחה את הערעור, וקבע כי בעבירה כה חמורה אין להעלות על הדעת אפשרות של אי-הרשעה. בית-המשפט לא הסתפק בכך, וקיבל את ערעור המשיבה. נקבע כי גם בהתקיימן של הנסיבות לקולא – גילו הצעיר של המבקש, עברו הנקי מפלילים ונתונים אישיים טובים – לא היה מקום לגזור לו עונש כה מקל. בעקבות כך הועמדה תקופת המאסר בפועל על 12 חודשים.
3 .
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתו שגה בית-המשפט קמא שלא התייחס כלל לנסיבות המקלות בעניינו.
דין הבקשה להידחות. המבקש מלין על חומרת העונש שהושת עליו, וכידוע, הלכה היא כי השגות מסוג זה אינן מצדיקות קיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). עצם קיומו של פער בענישה בין שתי הערכאות דלמטה, אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות לערער בפני ערכאה שלישית, אלא, בנסיבות יוצאות דופן ( רע"פ
5060/04
הגואל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.2.2005)). פער הענישה במקרה זה אינו רחב דיו כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה.
4.
לגופן של הטענות, ומעבר לדרוש, אוסיף כי חומרת העבירות בהן הורשע המבקש מצדיקה את התערבותו של בית-המשפט המחוזי בעונש שנגזר לו בערכאת הדיון. באשר לחומרתן של עבירות סמים, ובפרט סם ההרואין, כבר פסק בית-משפט זה:
"נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע.
עונש הולם למחזיקי סמים שלא-לשימוש-עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים...
כך, למשל, מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה ...
הדגשנו, לא אחת, כי במציאות המצערת שנוצרה אצלנו צריכים העונשים בעניין הסחר בהירואין להיות חמורים ולשאוף, במידה רבה יותר מן המקובל בעבר, אל העונש המקסימלי שנקבע בחוק. כן קבעה ההלכה, כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו" (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל
נ '
גולן שמאי , פ"ד נח(2), 734 בעמ' 739 (2004)).
החדרת סמים לכלא זכתה גם היא להתייחסותו המחמירה של בית-משפט זה :
"עבירות סמים הן עבירות חמורות והחדרת סמים מסוכנים אל בין כתלי הכלא, במיוחד כשמדובר בסם המסוכן והקטלני שבין הסמים, חמורה היא שבעתיים ויש לעשות הכל על מנת להילחם בנגע הסמים ובתופעה של החדרת סמים לכלא" ( ב ע"פ 6048/04 אברהם אדגואיצאנו
נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.2005)).
העובדה כי העבירות החמורות כשלעצמן בוצעו באמצעות קטין, אף היא נסיבה מחמירה. במצב דברים זה, העונש שנגזר למבקש אינו חמור כלל ועיקר, ועל כן דינה של הבקשה להידחות, וכך הוא דינה של הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, ח' בניסן התשס"ח (13.04.08).
ש ו פ ט