רע"פ 10448/05 קאייד אבו רקייק נ. מדינת ישראל

ביום 5.2.03 הוגש כתב אישום כנגד המבקש לבית-משפט השלום ברמלה, המייחס לו עבירות התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה לפי סעיפים 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, בין ה-20.1.03 בשעה 19:00 לבין ה-21.1.03 בשעה 6:50, התפרץ המבקש לקונדיטוריית "המאפה של אנט" ברח' הרצל 55 ברמלה (להלן :הקונדיטוריה) בכך ששבר קיר גבס וארון התומך בו ונכנס לקונדיטוריה. באותן הנסיבות גנב המבקש מהמקום סיגריות וכרטיסי חיוג בשווי כולל של 5,500 ש"ח ו-2,000 ש"ח. בנוסף, מעובדות האישום השני עולה, כי בתאריך שאינו ידוע בין 25.1.03 בשעה 21:00 לבין 26.1.03 בשעה 7:00 התפרץ המבקש לקונדיטוריה באמצעות חיתוך הסורגים, נכנס לקונדיטוריה וגנב מהחנות משקל אלקטרוני, ממתקים ואת תכולת קופת הצדקה.

בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת נ' קפלינסקי) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו ביום 20.5.04 עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים, מאסר מותנה של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע וסך של 15,000 ש"ח פיצויים.

בנוסף, הוגש כתב אישום כנגד המבקש לבית-משפט השלום ברחובות, המייחס לו עבירת תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 381(א)(2) לחוק; עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק ועבירת גניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 22.2.01 בשעה 2:20 או בסמוך לכך, הגיע המבקש ואדם נוסף לתחנת דלק ברמלה במטרה לתדלק את רכבם מבלי לשלם. משסירב המתדלק לאפשר להם לעשות כן, תקפו אותו המבקש והאדם הנוסף והכו אותו. בהמשך, הוציא האדם הנוסף מספריים ואיים לדקור את המתדלק בעוד המבקש נטל את שלט התידלוק ותידלק את רכבם בשווי של 20 ש"ח.

בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת א' גת) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש מאסר בפועל בן 9 חודשים, מאסר מותנה של 6 חודשים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע וסך של 2,500 ₪ פיצויים למתדלק.

על שני גזר-דין אלו הגיש המבקש ערעורים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר נשמעו על-ידי בית-המשפט במאוחד.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו-י' שיצר ) ביום 6.10.05 החליט לקצר למבקש את תקופת מאסרו בכך שתקופה של 9 חודשי מאסר שהושתו עליו בת"פ(רחובות) 1254/01 ירוצו בחופף למאסר אשר נגזר עליו בת"פ (רמלה) 771/03. את יתר חלקי גזר-הדין, הותיר על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בתי-משפט השלום ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא ביטל את עונש המאסר בפועל ורק קיצר את תקופת המאסר. כמו-כן שגה לטענתו, בכך שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שמאז ששוחרר המבקש ממאסרו האחרון בשנת 2003 הוא לא ביצע עבירות ואף לקח חלק בהליכי שיקום.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שעיקר טענותיו של המבקש מתמקדות ברצונו להפחית מחומרת עונשו ואין כל סיבה אשר תצדיק לדון בעניינו בגלגול שלישי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי בית-המשפט המחוזי איזן בין שיקולים שונים ואף עשה חסד עם המבקש והפחית מעונשו, אשר הינו סביר בהחלט בהתחשב בנסיבות המקרה.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו שבפני, מופנית כנגד חומרתו של העונש אשר הושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת למעט באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה ובמיוחד לאור הקלתו של בית-המשפט המחוזי בעונשו.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. למבקש עבר פלילי מכביד, המתפרס על פני שנים רבות וכולל הרשעות בעבירות פריצה לבניין וביצוע גניבה, שבל"ר ונטישה במקום אחר, תקיפה כדי לגנוב, נשיאת סכין למטרה לא כשרה, הסגת גבול פלילית, איומים, העלבת עובד ציבור, נטילת נכסים לשם סחיטה, קשר לפשע, חבלה במזיד ברכב, החזקת מכשירי פריצה ועוד. הרשעתו של המבקש בעבירות נשוא בקשת רשות ערעור זה, מעידה על כך, כי הוא לא זנח את דרך העבריינות וכי לא תיקן את דרכיו. לאור האמור, לא נראה, כי יש להתחשב במיוחד לקולא בנסיבותיו האישיות השונות, מעבר להתחשבות בהקלת העונש שכבר ניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי, כפי שביקש.

לפיכך, לא מצאתי כל מקום להתערב פסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.11.05 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 4.12.05, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.