רע"פ 10456/09 פלוני נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לנוער בחיפה כתב אישום מתוקן (ת"פ 785-07), המייחס לו עבירות של שימוש ברכב ללא רשות ונטישה לפי סעיף 413ו' + 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגת רכב מנועי ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) וחוסר פוליסה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 15.4.07 בסמוך לשעת הצהריים, בטכניון בחיפה, השתמש המבקש יחד עם אחר שהוא בגיר, בקטנוע שבבעלותו של אדם ששמו צוין בכתב האישום, ללא רשות הבעלים באופן שלקח את הקטנוע ממקום חנייתו בפקולטה לתקשורת והחל נוהג בו ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח כאשר האחר, הבגיר, יושב מאחור.

זמן קצר לאחר האמור לעיל, נתפסו המבקש והאחר בתוך מתחם הטכניון ואז נטש המבקש את הקטנוע ונעצר על-ידי קצין ביטחון של הטכניון ושוטרים שהוזעקו למקום.

בבית-משפט השלום לנוער, הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן וביקש לצרף שלושה כתבי אישום מתוקנים נוספים שאף בעובדותיהם הודה:

1.

בתיק פלילי 12196-06-08 הואשם המבקש בעבירות של קבלת נכס שהושג בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין וניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415 + 25 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 16.1.08 במתחם "ביג" בנשר, קיבל המבקש לידיו כרטיסי הגרלה "חיש גד" בשווי של כ- 1,200 ש"ח, כשהוא יודע כי בעוון הושגו. בהמשך ניסה המבקש לקבל דבר במרמה, היינו כסף שאינו זכאי לו, בכך שביקש משתי קטינות אחרות לפנות לדוכן מפעל הפיס ברחוב השלום פינת רחוב ברק בנשר ולנסות לפדות עבורו כרטיסים זוכים.

2.

בתיק פלילי 9845-09-08 הואשם המבקש בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 27.3.08 בחניון האופניים שליד הפקולטה להנדסה בטכניון בחיפה נגנבו אופניו של המתלונן ששמו צוין בכתב האישום, אופניים מסוג Iron Horse

(להלן: האופניים). כשלושה שבועות לאחר הגניבה, בעקבות מודעה שבה הוצעו האופניים למכירה באתר Yad 2 , התקשר המתלונן אל המבקש וקבע עמו בסמוך לאולמי "הינומה" בנשר.

ואמנם המתלונן והמבקש נפגשו במקום המפגש, כשהמבקש מחזיק ברשותו את האופניים. במעשהו זה החזיק המבקש נכס שיש עליו חשד סביר שהוא גנוב כשאין בידו להניח את דעת בית-המשפט שרכש את ההחזקה בו כדין. במעמד זה, משהזמין המתלונן משטרה, איים עליו המבקש בפגיעה שלא כדין בנכסיו באופן שאמר לו שאם יפסיד את האופניים הוא ישבור אותם וזאת בכוונה להפחידו. משהגיעו שוטרים למקום וביקשו מהמבקש להזדהות בפניהם הוא טען, כי אין בידיו תעודת זהות וכי אינו זוכר את מספר תעודת הזהות שלו. בעקבות כך נלקח המבקש לביתו בנשר, בניידת משטרה. המבקש עלה לביתו וחזר אל השוטר והכשילו בעת מילוי תפקידו בכך שמסר לשוטר כי שמו אבי קרמר.

3.

בתיק פלילי 8513-11-08 הואשם המבקש בעבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיפים 407(ב) + 29(ב) לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 14.9.08 בסמוך לשעה 18:50 בנשר, התפרץ המבקש, יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למשיבה, למחסן השייך לשכנו אבי דקל בכוונה לבצע גניבה. השניים עברו את מנעול הצילינדר בדלת, נכנסו פנימה וגנבו מהמחסן כלי עבודה שונים וביניהם שתי מזוודות של כלים, מקדחה, רתכת, דיסק ומברגה ועזבו את המקום בכוונה לשלול את הרכוש האמור לצמיתות מהבעלים.

מיד בסמוך לאחר האמור, כך נטען בכתב האישום, פגש בנו של אבי דקל, אסף, את המבקש כשהוא מחזיק ברכוש הגנוב. משהגיע שוטר למקום ועצר את המבקש, איים המבקש בפגיעה שלא כדין בגופו של אסף באמרו לו כי: "כאשר ישתחרר יפגע בו". כן צעק לעברו "מלשן, מנייק" בכוונה להפחידו.

בבית-משפט השלום לנוער, הודה המבקש, כאמור, בעובדות שלושת כתבי האישום הנוספים. בית-משפט השלום לנוער הזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש וכן הזמין חוות דעת של הממונה על עבודות שירות.

לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן לנוער וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות, ולאחר ששמע את טענות באי-כוח הצדדים, הרשיע בית-משפט השלום לנוער (כבוד השופטת ע' בן-לוי) את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בית-משפט השלום לנוער ציין בגזר-דינו, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש שלא שיתף פעולה ולא ראה עצמו זקוק לטיפול, שינוי ושיקום. ניסיונות הטיפול, הן על-ידי רשויות הרווחה בעבר והן על-ידי קצין המבחן כשלו בשל עמדתו של המבקש. בית-משפט השלום לנוער עמד על כך, שכל העבירות שצורפו נעברו על-ידי המבקש תוך כדי משפטו במסגרת ההליך העיקרי. על שום כך, גזר בית-משפט השלום לנוער על המבקש את העונשים הבאים:

1.

6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות;

2.

3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון, עבירות נגד שוטרים ואלימות כולל אלימות מילולית;

3.

7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.

4.

בית-המשפט חייב את המבקש לשלם פיצוי בסך של 500 ש"ח לכל אחד משלושת הנפגעים ממעשיו.

על קולת העונש ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורה טענה, כי טעה בית-משפט השלום לנוער בכך שנמנע מלהשית על המבקש מאסר בפועל שירוצה בכלא ובכך שלא פסל אותו מלנהוג או למקבל רישיון נהיגה. לטענתה, מאסר בעבודות שירות אינו הולם את חומרת העבירות ואת ריבויין. המבקש ביצע עבירות רבות ומגוונות הן כלפי אדם והן כלפי רכוש תוך כדי ניהול התיק העיקרי, תיק פלילי 785/07.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא, ע' גרשון ות' שרון-נתנאל) קיבל את הערעור וקבע, כי במקום עונש המאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, יש להטיל על המבקש עונש של 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל ממש, בניכוי הימים בהם היה נתון במעצר בקשר לכל התיקים נשוא ערעור זה. יתר חלקי גזר-הדין של בית-משפט השלום לנוער נותרו בעינם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני הערכאות הקודמות. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו.

ביום 29.12.09 החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש עד למתן החלטה אחרת.

לטענת בא-כוח המבקש, הענישה שהוטלה על המבקש מקורה בטעות עובדתית שהשפיעה על התוצאה וכן בשל כך שבית-המשפט לא העניק את המשקל הראוי לעובדת היותו של המבקש בעת ביצוע העבירות קטין בין הגילאים 15 ו-17 ו-10 חודשים וכן בשל כך שהתעלם משיקולים בעלי משקל רב לרבות נסיבות חיים קשות והעובדה שמאז העבירה האחרונה – משך 15 חודשים – מקיים המבקש אורח חיים נורמטיבי ולא ביצע כל עבירה. לטענתו, אין למצוא בכל פסק-הדין כל אזכור להיותו של המבקש קטין או להשפעת גילו על העונש הראוי לו.

כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי הבקשה מוגשת על-מנת למנוע עיוות דין ופגיעה קשה במבקש, אשר מעולם לא ריצה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לטענתו, אף השפעתו של עונש המאסר על המבקש הייתה ראויה לדיון. מאחר והמבקש מעולם לא ריצה עונש מאסר וכיום הוא בגיר, באם יישלח למאסר, ירצה הוא את עונשו בבית סוהר רגיל בחברת עבריינים בכירים ובגירים.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, מעשיו של המבקש כעולה מכתב האישום בתיק העיקרי ומכתבי האישום שצורפו, הינם חמורים. קריאה רצופה של כתבי האישום מלמדת שעסקינן במבקש, קטין ביום ביצוע העבירות, שאינו בוחל בפגיעה הן באדם והן ברכוש. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי טענותיו של המבקש לעניין הטעות העובדתית הנוספת אליה נקלע בית-המשפט, קרי ניסיונות הטיפול של שירות המבחן, דינן להידחות, שכן תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-משפט השלום לנוער מפרט בהרחבה על ההיכרות המוקדמת עם המבקש ומפרט אודות ניסיונותיהם של שירותי הרווחה ושירות המבחן לטפל בו מאז ספטמבר 2005, מועד בו הופנה המבקש לראשונה לשירות המבחן.

החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

יתרה מזאת. כידוע, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 29.5.1997); רע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתנה ביום 3.3.2005) ורע"פ 10218/04 בריינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 18.11.2004)). במקרה דנן לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור על חומרת העונש.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מכתב האישום בתיק העיקרי ומכתבי האישום שצורפו עולה, כי מעשיו של המבקש חמורים הם. הוא פגע הן באדם והן ברכוש, הוא חסר רסן ועושה ככל העולה על רוחו. זאת ועוד. אף ניהול התיק העיקרי לא הרתיע את המבקש מלשוב ולהסתבך, שכן העבירות נשוא כתבי האישום שצורפו לכתב האישום העיקרי בוצעו תוך כדי ניהול התיק העיקרי. זאת אנו למדים ממועד ביצוע העבירות, המפורט בכתבי האישום המצורפים. מטעם זה, יש לדחות את טענת המבקש, לפיה בית-המשפט המחוזי נקלע לטעות עובדתית.

יתרה מכך. תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-משפט השלום לנוער ואשר עמד בפני בית-המשפט המחוזי, מפרט בהרחבה על ההיכרות המוקדמת עם המבקש ומפרט אודות ניסיונותיהם של שירותי הרווחה ושירות המבחן לטפל בו מאז ספטמבר 2005, המועד בו הופנה לראשונה לשירות המבחן. לפיכך, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש היה מוכר לשירות המבחן זמן רב לפני ביצוע העבירות נשוא התיק העיקרי.

המבקש מוסיף וטוען, כאמור, בבקשתו, כי אין למצוא בכל פסק-הדין כל אזכור להיותו קטין או להשפעת גילו על העונש הראוי לו.

דין טענה זו להידחות.

ההליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי היה ערעור נוער פלילי (ענ"פ). בדומה לכך, גם העובדה שהמבקש נקרא בפסק-הדין "צעיר" במקום "קטין" אין בה ממש ובוודאי שאין בה כדי להקים בסיס להיענות לבקשת רשות ערעור.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 29.12.09 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 1.3.2010 לא יאוחר מהשעה 9:00 במדור ערעורים במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.