פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10479/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אליאס אבו חדרה – ת.ז. 03729769-4
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.10.07 בע"פ 2543/07 שניתן על-ידי כבוד השופט
סעב כמאל
בשם המבקש:
עו"ד יחיא מאמון
בשם המשיבה:
עו"ד מיכאל קרשן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בעכו (ת 3640/06 אליו צורף לבקשת המבקש ת 3641/06) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ועבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 17.4.2006 נהג המבקש במהירות של 161 קמ"ש
בכביש שהמהירות המותרת בו הינה 90 קמ"ש . בבדיקת נשיפה נתגלתה אצל המבקש רמת אלכוהול של כמעט פי שתיים מהמותר.
ביום 15.6.2006 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כבוד השופט י' בכר ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו. ביום 10.6.2007 גזר עליו בית המשפט עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך עשרים וארבעה חודשים; ושישה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש של שלושה חודשי פסילה שתלוי היה ועומד כנגד המבקש, בניכוי חודש, כך שסך הכול נגזרו עליו עשרים ושישה חודשי פסילה. עוד הורה בית המשפט כי המבקש יחתום על התחייבות כספית על סך 3,000 ש"ח להימנע מלבצע עברות בהן הורשע למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2543/07).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת כ' סעב ) דחה את הערעור, וקבע כי אין זה מקרה בו יש לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו. לעניין העונש קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה מעלה המבקש טענות המכוונות כנגד הרשעתו בעבירות שיוחסו לו, ובהן טענות כנגד מכשיר הנשיפה בו נעשה שימוש, ומבקש כי יותר לו לחזור בו מהודאתו.
מנגד טוענת המשיבה כי אין להיענות לבקשה שכן אין היא עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1987)); בין היתר, כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו. במקרה שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית המראה שכך הוא הדבר. יתרה מכך, המבקש היה מיוצג בפני בית המשפט על ידי עורך דין. בין הודאתו של המבקש ובין גזר דינו חלפה כשנה, כאשר גם במסגרת הטיעונים לעונש הביע המבקש חרטה על מעשיו. בנסיבות אלו, אין כל מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו, בשלב כה מתקדם של ההליך.
משלא ניתנה למבקש הרשות לחזור בו מהודאתו, אין כל מקום לדון ביתר הטענות אותן הוא מעלה, הנוגעות להרשעתו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט באדר א התשס"ח (6.3.2008).
ש ו פ ט