החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 10541/07 מקס קימה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה ונהיגה בקלות ראשבקשת רשות ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בערעור על הרשעה בבית משפט השלום לתעבורה

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נהג שהורשע בעבירות תעבורה בגין פגיעה בהולכת רגל במעבר חצייה. נקבע כי עניינו נדון בשתי ערכאות ואין בבקשה עילה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. כמו כן, לא נמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים או בעונש שאינו סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה, ולפיכך מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

העובדות

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה, נהיגה בקלות ראש, אי מסירת פרטים והתנהגות בדרך הגורמת נזק וחבלה, בעקבות תאונה שבה נפגעה הולכת רגל במעבר חצייה. נגזרו עליו חמישה חודשי פסילה בפועל, שלושה חודשי פסילה על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור שני בעניין שנדון בשתי ערכאות ללא עילה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית?
  2. 2.האם יש מקום להתערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט לתעבורה שהתבססו על עדויות שנשמעו בפניו?
  3. 3.האם טענות לחומרת העונש מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה?

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים

    ״הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט הדיוני ששמע את העדויות, אלא במקרים חריגים

    ״בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה

    ״טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור שני
  • חשיבות משפטית או ציבורית
  • ממצאים עובדתיים
  • עונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  • עיכוב ביצוע
  • נהיגה בקלות ראש
  • מעבר חצייה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

10541/07

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

מקס קימה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית

המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.12.07 בע"פ 2586/07 שניתן על-ידי כבוד השופט כ'

סעב

ובקשה לעיכוב ביצוע

החלטה

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת"ד 30122/06) בגין עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144א(3) לתקנות התעבורה; ועבירה של התנהגות בדרך הגורמת נזק לרכוש וחבלה לאדם, לפי תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 10.2.2005 נהג המבקש במכוניתו ברחוב יפו בחיפה. באותה שעה חצתה את הכביש המתלוננת, במעבר חצייה. המבקש נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא אפשר למתלוננת לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה ופגע בה. חרף היותו מעורב בתאונת דרכים המשיך המבקש בנסיעתו מבלי למסור את פרטיו למתלוננת.

ביום 7.6.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ש' יציב ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 18.9.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של חמישה חודשי פסילה; שלושה חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים; וקנס בסך 2500 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2586/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב ) דחה את הערעור בקובעו כי אינו מוצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט לתעבורה ולא בעונש שהוטל על המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה שב המבקש וטוען כי שגה בית המשפט משלא התערב בהרשעתו ומשלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, המבקש כלל לא העלה בגדרי בקשתו עילה שתצדיק מתן רשות ערעור, ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בכל הנוגע להכרעת דינו של המבקש, הרי שזו מבוססת כל כולה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה, בהתבסס על העדים שנשמעו בפניו. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). לא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאיו של בית המשפט לתעבורה. משכך, לא מצאתי כל מקום להתערב בהרשעתו של המבקש.

בכל הנוגע לעונש הרי שהלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לאור האמור, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, י"ב באדר א' תשס"ח

(18.2.08).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

  • עפ 2586/07
  • עפ 111/99
  • עפ 190/82
  • רעפ 1174/97
  • רעפ 7201/97

הלכות

  1. 1רשות ערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים
  2. 2בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט הדיוני ששמע את העדויות, אלא במקרים חריגים
  3. 3טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה