פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10563/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ליאור קלפון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.11.05 בע"פ 624/05 שניתנה על ידי כבוד השופט מ'
פינקלשטיין; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש: עו"ד בלויסה
באטריס
בשם המשיבה: עו"ד יאיר
חמודות
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (ת.פ 1220/04) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 27.7.04, נעצר המבקש, אשר היה באותה עת בן כ-20 שנים, לבדיקה משטרתית כאשר הוא נוהג ברכב פרטי. המבקש נהג, כאמור, ברכב כאשר הוא פסול מנהיגה, לאחר ששבועיים קודם לכן הורשע על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה (ת.פ 9459/04) בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון ונידון, בין השאר, לעונש פסילה למשך שנה ולעונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים.
בית-המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ש' יציב) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו את העונשים הבאים: הארכת עונש המאסר על תנאי שהוטל עליו בת.פ 9459/04 לתקופה של שנתיים; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים המצטברת לכל תקופת פסילה אחרת וקנס בסך של 4,000 ש"ח. כאן המקום לציין, כי בית-המשפט לתעבורה לא נעתר לבקשת המשיבה להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים ולהשית על המבקש עונש בדמות מאסר מאחורי סורג ובריח, בסוברו, כי מדובר בתקופת מאסר ארוכה מדיי בעבור מאסר ראשון.
על גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) קיבל את הערעור, ביטל את גזר-דינה של הערכאה הראשונה והטיל על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, בנוסף להפעלת עונש המאסר המותנה של 8 החודשים. כן נקבע, כי שני עונשי המאסר ירוצו בחופף. בפסק-דינו ציין בית-המשפט, כי אין מקום להאריך את תקופת המאסר המותנה, משום שעל דרך הכלל יש להפעיל את עונש המאסר על התנאי ואילו הארכת תקופת המאסר הינה החריג בלבד, אשר תתבצע אך מ"טעמים שירשמו". טעמים אלו, כך לעמדת בית-המשפט, לא נמצאו במקרה שלפנינו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש ובכלל זה למצב הרפואי הקשה של הוריו, הנתמכים על ידו. לפיכך מתבקש בית משפט זה להשיב על כנו את פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע ובכך שלחובתו מספר הרשעות קודמות, חלקן בעבירות תעבורה. המשיבה אף מדגישה את העובדה, שהמבקש ביצע את העבירות המתוארות לעיל שבועיים בלבד לאחר שהושת עליו עונש מאסר מותנה בגין ביצוע עבירה דומה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. עוד מוסיפה ומציינת המשיבה, כי המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש הינה שלילית. כל הגורמים הללו יחדיו, כך לעמדת המשיבה, מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל על המבקש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד, אשר לא נרתע מלהפר את צווי בית-המשפט. חרף העובדה, שמעולם לא הוצא למבקש רישיון נהיגה כדין, לא נמנע מלאחוז שוב ושוב בהגה, ולנהוג ללא רישיון, תוך שהוא מסכן את חייהם של אנשים אחרים ואת חייו שלו. כן הוכיח המבקש, כי אין בכוחו של עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו, כדי להרתיעו מלשוב ולבצע אותה עבירה שבועיים בלבד לאחר מכן. נסיבות חייו של המבקש, קשות ככל שיהיו, אינן מהוות צידוק להקל עימו בדין, שעה שהוא הוכיח במעשיו, פעם אחר פעם, כי אין עליו מורא הדין. בנסיבות אלו, סבורני, כי אין מנוס מהרתעה ממשית בדמותו של מאסר בפועל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 13.11.05 בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 28.5.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ט"ז באייר תשס"ו
(14.5.06).
ש ו פ ט