רע"פ 10637/08 רפאל בלישה נ. מדינת ישראל

מעט מדי, ולעתים אף מאוחר מדי, מטעימות ערכאות המשפט את החומרה היתרה שבמעשי איום והפחדה מצד גברים כלפי בנות זוגם, אך בשל כך שאלו מבקשות לסיים עמם את מערכת היחסים הזוגית. מעשים אלה – אין ברור מהם להציב תמרור אזהרה מפניה של אלימות קשה, העלולה לפקוד בתוך זמן קצר את אותן נשים ולא אחת אף לגבות מחיר בנפש, ואין היא, בעיני הנוקטים אותה, אלא מוצדקת נוכח אהבתם העזה, כביכול, למושא איומיהם. וכשכך קורה, מורמות הגבות בתהייה כיצד אירע הדבר, שהלא המאיים נחזה לכתחילה כאדם נורמטיבי ונטול עבר של אלימות, ורק התוצאה הקשה נותרת לעדות בדבר טיבה האמיתי של מערכת היחסים אותה ניהל.

המבקש הפנה איומים לאישה אשר ביקשה להתנתק מעליו, בהבטיחו כי "אם לא יהיה איתה בחיים, אז הוא יהיה איתה במוות". את רצינות כוונותיו הוסיף והבהיר בכך ששב והתרה במתלוננת: "את תמותי היום, אני רוצח אותך עכשיו, לא תהיי פה אחרי, היום אני גומר אותך זה הסוף שלך, תיפרדי מהילדים", כמפורט בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו. וכאילו לא די היה בכך להמחיש כי אך כפסע היה בין האישה לבין סכנת חיים של ממש, הטעימהּ המבקש מנחת זרועו פעמיים, בטרם ההינה להתלונן על מעשיו.

אל מול המסקנה העונשית המקלה, אליה הגיעה הערכאה הראשונה לאחר שהרשיעה את המבקש במיוחס לו – עשרה חודשי מאסר על-תנאי, התייצב בית-המשפט המחוזי ( כבוד השופטות ד' ברלינר , ב' אופיר-תום ו ע' סלומון-צ'רניאק ), בהטעימו את החומרה היתרה שבמעשים ואת הסכנה הממשית הנשקפת מצד המבקש למתלוננת ולנשים נוספות כמותה. בגוזרו למבקש ששה חודשי כליאה מאחורי סורג ובריח, הוסיף בית-המשפט המחוזי וגילה דעתו כי עונש זה אינו ממצה עמו את הדין, כדרכה של ערכאת ערעור.

מסקנתה הנכוחה של אותה ערכאה, אין בכוחן של הטענות המועלות בבקשה שבפני לערער. את שתי ידי סומך אני על קביעתו של בית-המשפט המחוזי ועל המדיניות השיפוטית שהיא מבקשת לבטא. דבר אינו מצדיק שינוי מן ההכרעה שנתקבלה, ואין כל עילה להתיר ערעור שני. לפיכך, הבקשה נדחית.