רע"פ 10707/08 קושי מעדי נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שנמצא כי קיים שתי שיחות טלפון עם הוריה של מי שהיתה ארוסתו, ובהן איים לפגוע בהם. זו אינה הפעם הראשונה בה חוטא המבקש בעבירות מסוג זה, ובחודש אוקטובר 2005 הוא נדון ל-6 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי, הופעל בחופף מאסר על תנאי בן 3 חודשים, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. חרף זאת, ונוכח ראיות ההגנה לעונש וההשקפה שתקופת המאסר על תנאי שעמדה לחובת המבקש אינה מדתית, החליט בית משפט השלום ללכת לקראתו והוא דן אותו לקנס בסך 5000 ש"ח, חתימה על התחייבות להימנע מעבירה והוארך תוקפו של המאסר המותנה שהפעלתו נתבקשה למשך חודש אחד.

2.

כנגד גזר הדין הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, שם טענה כי היה נכון להפעיל את המאסר על תנאי שעמד נגד המבקש. בית-המשפט אימץ השקפה זו תוך שהוא קובע כי אי-הפעלתו של המאסר המותנה יש בה כדי לאיין את ההרתעה המתחייבת בעבירות מסוג זה, בכלל, ובמקרה הפרטני של המבקש בפרט. משכך, הפעיל בית-משפט המחוזי את המאסר המותנה בן 12 החודשים שעמד לחובת המבקש, והשית עליו, בחופף, חודש מאסר נוסף. כמו כן, נדון המבקש לחמישה חודשים מאסר על-תנאי.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו שגה בית-משפט קמא כאשר החמיר בעונש, תוך שהוא מתעלם מהעדויות שהובאו בפני הערכאה הדיונית. עוד נטען, כי בית-המשפט נמנע מלנמק את החלטתו כנדרש, וכי שגה בכך שלא נתן משקל הולם לתקופה בה שהה המבקש במעצר. לבסוף טען המבקש, כי מאסרו יהיה כרוך בפגיעה בפרנסתו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), והדבר נכון גם במקרים בהם מתגלה פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 24.2.2005)). יתרה מכך, סבורני כי צדק בית-המשפט קמא בהשקפתו לפיה אי-הפעלתו של המאסר המותנה על ידי בית משפט השלום היתה משגה, הואיל ונראה כי המבקש מתקשה להפנים את הפסול שבהתנהגותו, ועל כן לא נותר מנוס מלהחמיר בדרכי הענישה נגדו, מתוך תקווה שאלה ירתיעו אותו מלשוב לסורו.

נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.