רע"פ 10808/06חיים בן יוסף נ. מדינת ישראל

1.

חברת י.ח.י. חברה לבנין בע"מ, שהמבקש, חיים בן יוסף, הוא אחד המנהלים בה, יזמה את הריסתו ובנייתו מחדש של מבנה תעשייתי ברחוב שפרינצק בעפולה. לשם ביצועו של פרויקט זה, שכר המבקש את שירותיה של חברת רוני את אייל חברה קבלנית בע"מ, באמצעות יהודה דאוד, אחד ממנהליה ומיופה כוח שלה (להלן: הקבלן). נטען, כי המבקש ודאוד ניהלו את ביצוע העבודה יחדיו, ולצורך כך שכר המבקש את שירותיו של נהג דחפור (להלן: עטיה) למטרת פינוי ההריסות. מאידך, שכר דאוד את שירותיו של פועל, תושב ירדן ששהה בישראל, ובאמצעות מכשיר לקדיחה והריסה ("קונגו") שסיפק המבקש, היה אמור פועל זה לבצע את הריסת הגג. במהלך ההריסה התמוטט הגג עליו עמד הפועל, הוא נפל, ובדרך זו מצא את מותו. בכתב אישום שהוגש נגד המבקש ודאוד נטען, כי הם גרמו ברשלנותם למותו של המנוח, ובעקבות כך יוחסו להם עבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות שונות לפי תקנות הבטיחות בעבודה.

2.

עם פתיחת משפטו כפר המבקש באישומים שיוחסו לו, אולם לאחר שמיען של ראיות הצדדים, נקבע כי המנוח נפל ונהרג כתוצאה מקריסת תקרת המבנה, ולכך תרם המבקש שחטא ברשלנות מטעמים אלה: הוא לא מינה מנהל עבודה לפרויקט, כפי הנדרש ממבצע בניה; הוא וקבלני המשנה ששכר לא דאגו לתמיכה נאותה למבנה הרעוע ולא רתמו את המנוח לחגורת ביטחון. בעקבות ההרשעה, נגזרו למבקש שני חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, שישה חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי לעיזבון המנוח בסכום של 8,000 ש"ח.

3.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, שם טען כי מסר את ביצוע העבודה – במלואה – לידי דאוד, אשר שימש כקבלן ראשי יחיד, ועליו בלבד מוטלת האחריות לגרימת מותו של המנוח. לדידו, תפקידו של עטיה היה שולי ביותר, ואין להגדירו כלל כקבלן, כפי שעשה – בשוגג – בית משפט השלום. בית-המשפט (סגן הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב וא' הלמן) תמך את יתדותיו בעובדות ובממצאים אשר נקבעו על ידי בית-משפט השלום, וקבע כי המבקש אכן נושא באחריות למותו של הפועל מכוח היותו מבצע הבניה.

4.

מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה מן הטעמים אותם מנה בפני ערכאה קמא, ומוסיף הוא כי עניינו מצדיק בחינה מחודשת של הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123. לדידו, אין להסתפק בעילות המנויות בהלכה זו – עניין בעל חשיבות ציבורית או משפטית – למתן רשות ערעור, ויש להוסיף להן עילה המבוססת על אדני אמת וצדק.

5.

דין הבקשה להידחות. הטענות אותן שטח המבקש בפני נדחו על ידי ערכאה קמא לגופן, ולא על נקלה תתערב ערכאת ערעור שנייה בקביעות כגון דא. ובאשר לטענת המערער בדבר הצורך לרענן את פניה של הלכת חניון חיפה , וליתן רשות ערעור במקרים בהם הצדק דורש לעשות כן, הרי שבכך התפרץ הוא לדלת פתוחה. הלכה היא כי שופט היושב בדין וחש כי מן הצדק ליתן רשות ערעור במקרה המובא בפניו, רשאי הוא לעשות כן (ראו רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 4954/90 זמיר נ' מדינת ישראל , לא פורסם). ברם, אין זה המקרה שבפני , בו לא סברתי כי שיקולי הצדק מקימים עילה להתערבות.

הבקשה נדחית.