רע"פ 10820/08אורן מאיר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 2692/07) בגין חמש עבירות של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חמש עבירות של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; חמש עבירות של גניבת כרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב ); וארבע עבירות של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בחמישה מקרים אשר אירעו ביום 11.8.2007 וביום 18.8.2007 הגיעו המבקש ואדם אחר (להלן: השותף ) לחניון של אתר קייקים בצפון, שם פרצו למכוניות המבלים במקום, וגנבו מהם כרטיסי אשראי. כמו כן, בעת שפרצו למכוניות התקשרו ממכשירי הטלפון הסלולארי של בעלי המכוניות למכשירם שלהם על מנת להשיג את מספרם. לאחר מכן התקשרו לבעלי המכוניות בעזרת המספרים שהשיגו, הציגו עצמם כנציגי חברת האשראי, ובאמתלות שונות ניסו לשכנע את בעלי הכרטיסים לתת להם את הקוד הסודי של כרטיס האשראי הגנוב. בארבעה מהמקרים הצליחו השניים להשיג את הקוד הסודי ובעזרתו משכו כספים מחשבונם של בעליהם.

ביום 10.2.2008 הודה המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, בו הוסכם כי בטרם גזירת דינו יישלח המבקש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. באותו היום הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט ) את המבקש על סמך הודאתו.

ביום 25.11.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש 20 חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור את העבירות בהן הורשע או עבירות אחרות לפי סימנים א', ב', ג', ד', ה', ה'1, ו', ו-ז' לחוק העונשין; קנס בסך 5,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו; פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל אחד מקורבנותיו; ופיצוי לאתר הקייקים "קייקי כפר בלום" בסך 10,000 ש"ח. בית המשפט בחר שלא לקבל את המלצת שירות המבחן להעמיד את המבקש לתקופת מבחן בפיקוחו, זאת משום שלמבקש ניתנה ההזדמנות בעבר לעבור הליך שיקומי תחת פיקוח שירות המבחן בגין הרשעותיו הקודמות, אך שוב מצא עצמו עוסק בפלילים.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 323/08). במסגרת הערעור ביקש המבקש כי ייערך לו תסקיר משלים על ידי שירות המבחן, בכדי שזה יעיד באופן עדכני על ההליך הטיפולי שעבר מאז עריכת התסקיר בעניינו לפני בית משפט השלום. ביום 16.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' הלמן , ש' אטרש ו- א' קולה ) את הערעור. ראשית קבע בית המשפט שבנסיבות העניין אין צורך בעריכת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בטרם יידון הערעור. עוד הוסיף כי על אף שההתרשמות מהמבקש בתסקיר שנערך לו דאז חיובית בעיקרה, לא היה מקום להיענות להמלצת שירות המבחן שלא לגזור עליו עונש של מאסר בפועל, לאור חזרתו לעסוק בפלילים על אף הצהרותיו לפני בית המשפט בעבר. לבסוף ציין בית המשפט כי עונשו של המבקש ראוי בהתחשב בטיב המעשים בגינם הורשע.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי קיים נוהג לפיו בעת הגשת ערעורים נערך למערער תסקיר משלים כדרך קבע, ועל כן שגה בית המשפט המחוזי משלא פעל לפי נוהג זה בעניינו של המבקש. עוד הוסיף שבמקרה זה תסקיר משלים היה מוכיח כי המבקש עבר דרך ארוכה בהליך השיקומי ולוקח אחריות מלאה על מעשיו, נתון שהיה מאפשר לבית המשפט המחוזי לגזור את דינו על בסיס תשתית מלאה ועדכנית. בנוסף, נטען שדחיית האפשרות להפניית המבקש להליך שיקומי אינה מובנת על רקע ההתלבטות שהייתה לגבי הפניית שותפו להליך שיקומי, על אף שהלה היה המבצע הדומיננטי של האירועים נשוא כתב האישום, ובעל רקע פלילי גדול באופן משמעותי מזה של המבקש.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו. בדיון שנערך לפני ביום 6.1.2008 טענו הצדדים לעניין בקשת רשות הערעור גופא. במעמד זה טענה המשיבה כי אין בסיס לטענה כי על בית המשפט המחוזי קיימת חובה כלשהי להפניית המבקש לעריכת תסקיר משלים. אשר למקרה הפרטני של המבקש, לא היה צורך בתסקיר משלים לאור מסקנת בית המשפט כי על המבקש לבצע עונש מאסר בפועל בגין מעשיו, על אף ההתרשמות החיובית של שירות המבחן ממנו בתסקיר שנערך לו קודם לכן. כמו כן גרס בא כוח המשיבה כי אין לקבל טענת אפליה כנגד המבקש לעומת שותפו, אשר הושת עליו עונש חמור בהרבה מזה אשר נגזר על המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי ושמעתי את באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)).

בנוסף, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. במקרה שבפניי, צדק בית המשפט המחוזי משלא ראה טעם בעריכת תסקיר משלים ואישר את עמדת בית משפט השלום, שיש להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל בלאו הכי. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי אך לפני שנתיים לערך עמד המבקש לפני בית משפט השלום בנתניה (פ 2373/04) והצהיר קבל עם ועדה כי חוזר הוא מדרכיו הרעות והחל בהליך טיפולי שיקומי. המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שהוענקה לו אז, עת נגזר עליו מאסר על דרך עבודות שירות בלבד, ועל כן אל לו לתמוה על כך כי הערכאות הקודמות בחרו למצות עמו את הדין לעת הזו.

בנוסף לאמור לעיל, אציין כי בהסדר הטיעון שנערך בין הצדדים הוסכם כי ייערך למבקש תסקיר על ידי שירות המבחן, וכך אכן היה. בכך עמדה המשיבה בהתחייבותה, ואין טעם לפגם בכך כי התנגדה לעריכת תסקיר משלים לפני בית המשפט המחוזי ואף בפניי.

גם לטענת האפליה בין המבקש לשותפו אין על מה לסמוך. אכן הצדק עם המבקש כי עברו הפלילי, ואף חלקו בביצוע המעשים בהם הורשע במקרה זה, קטנים מאלו של שותפו. ואכן, מסיבה זו ממש העונש אשר גזר בית משפט השלום על שותפו חמור לאין ערוך מזה אשר נגזר על המבקש, וכולל, בין היתר, 48 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום 15.2.2009, בשעה 09:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.