פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10837/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אמין עבד אלרחמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית
המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 9582/05, מיום 30.8.05, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא
צ' סגל השופטים י' נועם ור' כרמל
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד
בת-עמי ברוט
החלטה
כנגד המבקש וכנגד שניים נוספים הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום, המייחס למבקש עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: החוק).
לפי הנטען באישום השני בכתב האישום, המיוחס למבקש, בתאריך 4.7.00, הגיעה מתנדבת סמויה של המשמר האזרחי אל תחנת אוטובוס בצומת שורש, כשהיא נוהגת ברכב מסוג "פיאט פונטו", אשר נבדק קודם לכן על-ידי מכונאי מורשה ונמצא תקין. המתנדבת עצרה את רכבה ופתחה את מכסה המנוע במטרה ליצור מצג שווא של תקלה ברכב. נאשם אחר פנה אל המתנדבת, הציג את עצמו כמכונאי והציע לבדוק מהי התקלה. לאחר נהיגה ברכב טען, כי יש בעיה בקרבורטור וכי יש לנקותו. בשלב זה הצטרף המבקש לנאשם האחר והם שוחחו ביניהם. המבקש ניגש אל רכב אחר ועשה עצמו מביא חלק להחלפה –"חיישן", שהוחלף כביכול על-ידי הנאשם האחר. תמורת הטיפול שילמה המתנדבת למבקש סך של 200 ש"ח תמורת קבלה שמסר לה.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הודה המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום שתוקן. במסגרת הסדר הטיעון. הגבילה המשיבה את בקשתה לעונש לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
בית משפט השלום (כב' השופט ר' כרמל) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו – בעבירה שיוחסה לו.
ביום 31.5.05 גזר בית-משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה) את דינו של המבקש והטיל עליו מאסר בן 4 חודשים שירוצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת-הממונה, ומאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות רכוש, למעט לפי סעיף 413 לחוק. במתן גזר-הדין, איזן בית- המשפט בין חומרת העבירה לבין מסקנות תסקיר שירות המבחן; העובדה, כי למבקש אין עבר פלילי וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. כן לקח בית המשפט-בחשבון את העובדה שבית-המשפט המחוזי בחר להחמיר בעונשם של שני הנאשמים הנוספים שהואשמו בכתב האישום יחד עם המבקש, והשית עליהם עונשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות.
על חומרת העונש הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בית-המשפט המחוזי (כב' כבוד סגן-הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל) דחה את הערעור על יסוד נימוקיו בפסק-הדין בערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש שנגזר על הנאשמים הנוספים בפרשה. בפסק-דין זה קבע בית-המשפט, כי כיעורם של המעשים מזדקר לעין כל; כי הנאשמים הציגו עצמם כאנשי מקצוע, תוך ניצול מצוקת אנשים, על-מנת לגרוף רווחים ללא הצדקה וכי המעשים הם חזון נפרץ בימינו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
המבקש טוען בבקשתו, כי לא היה מקום להחמיר בעונשו, שכן בניגוד לנאשמים האחרים שהואשמו עימו, אין לו עבר פלילי. המבקש, נשוי ואב לילדים, הוא המפרנס היחיד במשפחה, עובד בעבודות מזדמנות ומצבו הבריאותי קשה. בנסיבות אלה מבקש הוא להקל בעונשו.
מנגד, טוענת המשיבה, כי בקשת המבקש להקלה בעונשו אינה מצדיקה עילה למתן רשות ערעור, וכי לגופו של עניין, העונש שהוטל עליו אינו חורג מן המקובל בגין העבירה בה הורשע, ובמסגרת הסדר הטיעון שהושג. לפיכך מבקשת היא לדחות את הבקשה.
דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנת במשורה רק באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. כידוע, טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם מקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). העבירה שעבר המבקש חמורה היא, ניצול מצוקת עוברי-אורח על-מנת להפיק רווח אישי, תוך יצירת סיכון לבטיחות נסיעתם. בנסיבות אלה, העונש שהושת עליו מתון, במסגרת הסדר הטיעון שהושג ואינו מלמד על סטייה ממדיניות הענישה המקובלת, אלא להיפך, וממילא אינו מגלה עילה להתערבותו של בית-משפט זה. אף לא מצאתי בטענותיו של המבקש בדבר נסיבותיו האישיות, שהועלו גם בערכאות הקודמות, עילה להקלה בעונשו.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש יתייצב ביום 19.6.06 לא יאוחר מהשעה 8:00, במפקדת גוש מרכז ברמלה, לשם תחילת ריצוי עבודות השירות.
ניתנה היום, א' בסיון תשס"ו
(28.5.06).
ש
ו פ ט