רע"פ 10839/08 יצחק משה נ. מכס ומע"מ

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה בגין שלוש עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ); 19 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף; 17 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף; באחריות מנהל לביצוע העבירות הללו, לפי סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף; 19 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה, לפי סעיף 219

לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ); שלוש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה; ואחריות מנהל לביצוע העבירות לפי פקודת מס הכנסה, לפי סעיף 224א לפקודת מס הכנסה.

על פי המתואר בכתב האישום בתיק פלילי 4680/02, המבקש היה מנהלה הפעיל של חברת "א.א משה יצחק קבלנים בע"מ" (להלן: החברה ) אשר חייבת בהגשת דו"חות לפי חוק מס ערך מוסף. בין שנת 1997 לשנת 2002, המבקש והחברה הגישו שלושה דו"חות לא מדויקים וכן לא הגישו 21 דו"חות במועד שנקבע.

על פי המתואר בכתב האישום בתיק פלילי 1085/04, בביקורת שנערכה מטעם שלטונות מס ערך מוסף נתגלה כי המבקש והחברה אותה ניהל דיווחו לרשויות על ניכוי מס תשומות באופן כוזב, כך שהתחמקו מתשלום מס תשומות בסך 406,179 ש"ח.

על פי המתואר בכתב האישום בתיק פלילי 2842/03 המבקש והחברה אותה ניהל כשלו בהעברת כספי מיסים שניכו ממשכורות עובדי החברה בסך 264,059 ש"ח. בנוסף, בשנת המס 2000 וכן בשנת המס 2001 לא הוגשו דו"חות על הכנסות החברה.

בדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 12.6.2007 (כבוד השופטת י' פרדלסקי ) הודה המבקש בעובדות כתב האישום בתיק פלילי 2842/03 תוך שטען כי עשה ככל יכולתו למניעת ביצוע העבירה, וכן הודה בעובדות כתב האישום בתיק פלילי 4680/02 תוך שטען כי נקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח את קיום החוק.

ביום 15.7.2007 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בשבע עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר; 18 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד; 12 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק; 19 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה; שלוש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד; וכן הורשע בביצוע כל העבירות כאמור גם מכוח אחריותו כמנהל פעיל בחברה. בית המשפט קבע כי המבקש לא השכיל להראות כי המעשים המיוחסים לו נעברו שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירות. עוד צוין כי דין טענתו של המבקש כי הגשת כתבי האישום נגדו מהווים "אכיפה בררנית", לאור העובדה כי כנגד שותפו, עלי ואסף (להלן: ואסף ), הוגש כתב אישום אחד בלבד, להידחות.

ביום 24.2.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש 22 חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי חוק מס ערך מוסף או לפי פקודת מס הכנסה; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי חוק מס ערך מוסף או לפי פקודת מס הכנסה; וקנס בסך 100,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו.

על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 11.12.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטים ר' שפירא , ע' גרשון ו- צ' קינן ) את הערעור על שני חלקיו. בית המשפט המחוזי מצא כי הערכאה הדיונית בחנה בצורה זהירה ושיטתית את חומר הראיות שהובא לפניה ומסקנתה מבוססת היטב. כך גם לעניין גזר הדין, בו נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, כולל נסיבותיו האישיות של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור אשר שבפניי, בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה בפני בית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית מתמקדת בטענת "הגנה מן הצדק" לאור אי מיצוי ההליכים, לטענתו, עם שותפו לניהול החברה, הוא ואסף. מכאן שיש לזכותו משום שהמשיבים נקטו "באכיפה בררנית" כלפיו, שכן לכל הפחות היו צריכים לזמן את ואסף לחקירה לשם בירור אחריותו. בהקשר זה טוען המבקש כי על רקע מחדלי החקירה, היה על הערכאה הדיונית לזמן בעצמה את ואסף למתן עדות, על פי סמכותה לפי סעיף 106 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לחילופין טוען המבקש כי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות ושאר טיעוניו לעיל.

מנגד טוענים המשיבים, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות לגופן, סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתגובתם מוסיפים הם כי אין מקום להשוות בין ואסף למבקש כיוון שזה הראשון היה בעל מניות בחברה אך לא שימש כמנהל פעיל בה, תפקיד בו שימש המבקש באופן בלעדי. מכאן שרשויות האכיפה לא נקטו "באכיפה בררנית" כלפי המבקש ודין טענותיו להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי בית משפט, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מהלכה זו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, ואשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי. מכל מקום, אין בידי לקבל כי המשיבים נקטו "באכיפה בררנית" כלפי המבקש. מחומר הראיות שהיה לפני בית משפט השלום עולה כי המבקש עצמו ציין בהודעתו לפני פקיד שומה חקירות חיפה מיום 25.12.2003, כי הוא מורשה החתימה היחיד בחברה בתור מנהלה, ועולה מאותה הודעה כי היה אחראי בלעדית על תחום ניהול הכספים של החברה. בחקירה שנערכה על ידי פקיד השומה עוד קודם לכן, ביום 19.5.2002, נשאל מפורשות על חלוקת התפקידים בחברה בינו ובין ואסף אך בחר לשמור על זכות השתיקה, אף שהוזהר על ידי הפקיד כי לצעד זה משמעות ראייתית. וכאן אציין כי פרשת ההגנה תלתה עצמה ביחסי העבודה בין המבקש לבין ואסף ועל כן הימנעות המבקש מזימונו של ואסף להעיד, על רקע הראיות הקושרות את המבקש לביצוע העבירות באופן ספציפי, רובצת לפתחו של המבקש, כפי שקבע בצדק בית משפט השלום.

לבסוף, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, שהרי בית משפט זה עמד חזור ושנה על כך שבמציאות הישראלית הגיעה השעה לענישה הרתעתית כנגד עברייני מס, לאור התרבות הרעה הזו בקרבנו (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004); רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006); רע"פ 2868/08 ח'אדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.3.2008)).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יתייצב במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 15.2.2009, בשעה 09:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.