רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בחדרה כתב אישום (ת"פ 1193/04), המייחס לו 58 עבירות של הפצת חשבוניות מס פיקטיביות, שנעברו בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב1) יחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף); 5 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין ובכוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; 4 עבירות של סירוב להתייצב לחקירה לפי סעיף 117 (א)(2) לחוק מס ערך מוסף; עבירה של שימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף; עבירה של השמדת ראיה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(7); עבירה של השמדת ראיה הדרושה בהליך שיפוטי לפי סעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירה שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2003-2002, במועדים שאינם ידועים למשיבה, הוציא המבקש 58 חשבוניות מס פיקטיביות, מבלי שבוצעו העסקאות שפורטו בהן. הסכום הכולל של החשבוניות המדומות שהוציא המבקש לעוסקים שונים נאמד בכ-28,000,000 ש"ח, וסכום המע"מ שנכלל בהן, ונוכה על-ידי רוכשי החשבוניות כמס תשומות, הסתכם בסך של 4,293,234 ש"ח. כן מואשם המבקש בניכוי מס תשומות שלא כדין בסכום כולל של 2,102,978 ש"ח.

מן הראוי לציין, כי כבר בחודש אוגוסט 2003 נחשד המבקש בביצוע עבירות של הפצת החשבוניות הפיקטיביות וניכוי מס תשומות שלא כדין. הוא זומן לחקירה ושוחרר, על-פי הוראת בית-משפט שלום, בערבות עצמית. עם חידוש חקירתו, בחודש ינואר 2004, התברר, כי במהלך התקופה שלאחר שחרורו, בין החודשים אוגוסט עד נובמבר 2003, המשיך המבקש בהפצת חשבוניות מדומות, שסכום מס הערך המוסף הגלום בהן ואשר נגרע מקופת המדינה, הגיע לסך של 1,898,027 ש"ח, תוך שהוא מפר באופן בוטה את תנאיי שחרורו. עוד התברר, כי במספר הזדמנויות שונות נמנע המבקש מלהתייצב לחקירה במשטרה, וכן התחמק מהמצאת מסמכים מסוימים, שהיו נחוצים לחקירתו.

בית-משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום וגזר עליו עונש של 42 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי בן 18 חודשים שלא לעבור עבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות למשך תקופה של 3 שנים וקנס בסך 450,000 ש"ח או 225 ימי מאסר תחתיו. בפסק-דינו, קבע בית-המשפט, כי הודאת המבקש יש בה כדי להביא להקלה בעונשו, אם כי במידה פחותה, משום שהיא ניתנה עם תום פרשת ההגנה ולאחר שנשמעו עשרות עדים. כן הבהיר בית-המשפט, כי הקלה זו בעונשו של המבקש, אין משמעותה סטייה דרמטית מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. עוד יצוין, כי בבואו לחרוץ את דינו של המבקש נתן בית-משפט השלום את דעתו לגורמים הבאים: מספרן הרב של העבירות, היקפן ומידת הישנותן; הנזק הרב שנגרם לקופת המדינה; העובדה שלמבקש הרשעה קודמת בעבירות מע"מ (ת.פ. 5343/99); הימנעות שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו של המבקש; וכן לאור המגמה השלטת בפסיקה בשנים האחרונות להחמיר בענישה על עבירות כלכליות.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערו הן המבקש והן המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בעוד שהמבקש ביקש להקל בעונשו, בסוברו, כי בית-משפט השלום החמיר עימו בדין יתר על המידה, הרי שהמשיבה מצאה לנכון לערער על קולת העונש. כאן המקום להעיר, כי במהלך הדיון שנערך בפני בית-המשפט המחוזי צמצם המבקש את יריעת ערעורו והגבילה אך להשגות באשר לגובה הקנס. בהקשר זה, ביקש המבקש לפרוס את תשלום הקנס למספר תשלומים, בכדי שיוכל לעמוד בחיוב האמור, וכך לא יהיה עליו לשאת במאסר שהשית בית-משפט השלום תחתיו.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' נאמן, ר' שפירא ומ' פינקלשטיין) קיבל את הערעור והערעור שכנגד באופן חלקי במובן זה שמחד, החליט להגדיל את עונש המאסר שהושת על המבקש ולהעמידו על 54 חודשי מאסר בפועל במקום 42 חודשים. אולם, מאידך, מצא לנכון לפרוס את הקנס בסך 450,000 ש"ח, שהוטל על המבקש, לתשעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 50,000 ש"ח, החל מיום 1.1.06. בפסק-דינו ציין בית-המשפט המחוזי, את הנזק הרב העשוי להיגרם מעבירות מס, העומד ביחס הפוך לקלות הרבה בה ניתן לבצע עבירות מן הסוג האמור. על רקע זה, הובהר, כי רק ענישה מחמירה תוכל להרתיע מפני הישנותן של מעשים אלו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהשית עליו עונש החורג מן הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג האמור. כן, טוען המבקש כי, בית-המשפט המחוזי התעלם מנסיבותיו האישיות וממצבו הכלכלי, כמו גם משיתוף הפעולה שלו עם גורמי התביעה, מהודאתו במעשים שיוחסו לו ומתסקיר שירות המבחן שהוגש בענייננו. כן מציין המבקש, כי שלטונות מס ערך מוסף לא הכירו בכל החשבוניות שנופקו על-ידו, ועל כן הנזק שהסב לקופת המדינה נמוך מן הנטען. בנוסף, מבקש הוא לפרוס את הקנס שהוטל עליו לתשלומים חודשיים שווים בסך של 10,000 ש"ח, אשר יחלו שנה לאחר שחרורו מן הכלא.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). שכן, מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. המשיבה אף מוסיפה ומציינת את העובדה שהמבקש הורשע בביצוע עבירות של שיבוש הליכי חקירה ומשפט, כאשר ניצל את עובדת שחרורו בערובה במהלך החקירה המשטרתית בכדי להשמיד מסמכים שונים אותם נדרש להמציא. לפיכך, סבורה המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש משקף נכונה את החומרה הטמונה במעשיו.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, מושכלות יסוד הן, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. כך, איני מוצא ממש בבקשה להפחית את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש. לא אחת פסק בית-משפט זה, כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בכל הנוגע לעבירות מס כגון אלה שבהן הורשע המבקש, בשל פגיעתן הרעה בחיי הכלכלה והשלכותיהן החברתיות המזיקות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור.

זאת ועוד, מעשיו של המבקש מקבלים משנה חומרה, נוכח העובדה שהלה הורשע בעבר בעבירה של אי תשלום מס ערך מוסף, וכן לאור ניסיונותיו להשמיד פנקסי חשבוניות ואגב כך להעלים ראיות חיוניות ולשבש מהלכי משפט. לכך מתווספת העובדה, שהמבקש לא נרתע מלחדש את פעילותו העבריינית זמן קצר בלבד לאחר מעצרו לחקירה ושחרורו בערובה, תוך הפרה בוטה של תנאיי שחרורו. בנסיבות אלו, איני רואה לנכון להקל עם המבקש בדין.

טענה נוספת אשר בפי המבקש נוגעת לגובה הקנס שהוטל עליו. בהקשר זה, טוען המבקש, כי יתקשה לעמוד בתשלום האמור, הן משום שמצבו הכלכלי הינו בכי רע והן לאור גובה התשלומים החודשיים, שהועמדו על סך של 50,000 ש"ח. אלא, שבית-משפט זה פסק לא פעם, כי בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות, ובכללן מצבו הכלכלי של האדם שדינו נגזר. יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו בע"פ 6747/03 הנ"ל:

"עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" ( שם ).

כן ראוי לציין בהקשר זה, כי המבקש נמנע מלהציג מסמכים שיאוששו את טענותיו באשר לקשייו הכלכליים.

על יסוד האמור, ובהתחשב בחומרת העבירות אותם ביצע המבקש, בהיקפן, ובמידת הנזק שהסב לקופת הציבור, איני רואה מקום להוסיף ולהקל בעונשו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.