פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5788/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עבדאל כרים אבו חג'ג'
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי
מרכז בפתח-תקוה מיום
12.7.11 בע"פ 9604-06-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, ז'
בוסתן וצ' דותן
בשם המבקש:
עו"ד שלומי לוי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 9604-06-11, כבוד השופטים א' טל, ז' בוסתן וצ' דותן ) מיום 12.7.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 2588-09 כבוד השופט מ' קרשן ) מיום 28.4.2011. עניינה של הבקשה דנן הינו ערעור על גזר הדין בלבד.
המבקש הועמד לדין בגין עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, איומים, מעשי פזיזות ורשלנות וניסיון לתקיפת עובד ציבור. לפי הנטען בכתב האישום, ביום הרלוונטי נראה המבקש, על ידי אדם אחר שהיה אז חייל בשירות סדיר בצה"ל (להלן: החייל ) מכה את אשתו. החייל פנה למבקש, הורה לו להפסיק להכותה ואף כיוון לעברו את נשק, וזאת עד אשר הגיעה המשטרה למקום. בה בעת, כך עולה מכתב האישום, ניסתה הקורבן להימלט מרכבו של המבקש
כשהיא חבולה ומדממת.
ביום 28.4.2011 הורשע המבקש בבית משפט השלום, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות האמורות לעיל, למעט בעבירה של ניסיון לתקיפת עובד ציבור – ממנה זוכה. בית המשפט שקל את חומרת מעשיו של המבקש ואת עברו הפלילי וקבע כי משקלם גובר על משקל נסיבותיו האישיות. לפיכך, ביום 29.5.2011 נגזר על המבקש עונש של מאסר בפועל למשך 24 חודשים, מאסר מותנה, פסילת רישיון בפועל למשך 24 חודשים וכן פסילה מותנית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על שני חלקיו. לעניין עונש המאסר בפועל נקבע כי בצדק העדיפה הערכאה הדיונית את האינטרס הציבורי של הוקעת מעשי המבקש החמורים באופיים, על פני נסיבותיו האישיות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי עונש המאסר בפועל שהושת עליו סוטה באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. לדבריו, החמרה עם נאשמים שבחרו לכפור באשמתם ולנהל תיק הוכחות עשויה להביא להודאות שווא. עוד הוא טוען, כי בקשתו מעוררת סוגיה עקרונית הנוגעת למשקל שיש לייחס לימים בהם שהה נאשם במעצר בית, בעת גזירת דינו.
לבסוף טוען המבקש, כי לא הוענק משקל מספק לנסיבות חייו, ביניהן עברו הפלילי שאינו מכביד, תשעת ילדיו, מצבו הרפואי ועוד.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. בענייננו, לא מצאתי חריגה ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, באופן המצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ; רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006)). כמו כן הסוגיה העקרונית לה טוען המבקש, חישוב ימי מעצר הבית כשיקול לעונש, איננה מצדיקה בענייננו דיון בגלגול שלישי (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , לו (3) 123 (1982)).
למעלה מן הנדרש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. פסקי הדין של הערכאות שקדמו לי מפורטות ומנומקות כראוי. אכן אין להחמיר עם אדם רק מן הטעם שלא הודה בעבירות שיוחסו לו, אך הדעת נותנת, כי גם אין
להקל עמו כשם שמקילים עם מי שחסך זמן שיפוטי ועדות קורבנות וכן לקח אחריות על מעשיו. המבקש ביצע מעשים חמורים ביותר כלפי מי שהייתה נשואה לו ונהג באלימות ובפזיזות. בנסיבות הללו, אף בהתחשב במצבו האישי שאיננו קל, העונש שנגזר עליו מקובל עליי, ולא מצאתי מקום להתערב בו.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח באב התשע"א (18.8.2011).
ש ו פ ט