רע"פ 7275/11 סלמן נאסר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 8927-06-11, כבוד השופטים

צ'

סגל – סג"נ , מ'

הכהן ו- ב' צ'

גרינברגר ) מיום 12.9.2011, בו נתקבל ערעורה של המשיבה על גזר הדין שהוטל על המבקש בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 251303-10-10 השופט

ח'

לי-רן ) מיום 4.12.2011.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של סחר בסמים מסוכנים. נטען, כי במספר הזדמנויות המבקש, שעבד כנהג מונית, מכר את הסם לסוכן סמוי לאחר תיאום טלפוני עמו. המבקש הורשע על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו נמחק אחד מן האישומים נגדו. בית משפט השלום, גזר את דינו של המבקש, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש וכן לאחר שקיבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. על המבקש הוטלו עונש מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ברכב ציבורי וכן 340 שעות של שירות למען הציבור. בגזר הדין צוין כי למבקש אין כל עבר פלילי, כי הוא מנהל אורח חיים "נורמטיבי", מפרנס משפחה וכן שרוי בקשיים כלכליים בשל תאונת עבודה בה נפצע לפני כ-14 שנים. עוד צוין כי מעורבותו של סוכן משטרתי בביצוען של העבירות על ידי המבקש, מחייבת הקלה בעונש.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה וקבע כי בית משפט השלום לא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירות הסמים בן הורשע המבקש. נקבע כי לא הוכח שהסוכן המשטרתי הדיח או שידל את המבקש לעבור את העבירות ועל כן לא ניתן לראות בכך נסיבה מקלה. בית המשפט ציין כי המבקש נעתר לבקשתו של הסוכן למכור לו סמים בארבע הזדמנויות שונות, דבר המעיד על כך שמדובר היה בחלק משגרת יומו של המבקש ולא בעבירות שבוצעו כתוצאה משידול. על אף כל האמור, קבע בית המשפט כי אין למצות את הדין עם המבקש מאחר ונסיבות חייו, היעדר עברו הפלילי והעובדה ששהה במעצר בית מלא במשך קרוב לשבעה חודשים אכן מהוות שיקולים לקולה. על כן העמיד בית המשפט את עונשו של המבקש על חמישה חודשי מאסר בפועל (שמהם ינוכו 23 ימי מעצרו) תחת 340 שעות השל"צ. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, בגדרו טוען המבקש כי ביהמ"ש המחוזי התעלם מתסקיר שירות המבחן, ומנסיבות חייו האישיות. לדבריו הנזק הכבד שעלול עונש המאסר לגרום לו עולה על התועלת שיש בכך לאינטרס הציבורי. עוד הוא טוען כי אינו עבריין מסוכן אלא אדם תמים שנפל ברשתו של סוכן מדיח. לראייה, אין כל הוכחה כי אלמלא מעשה ההדחה של הסוכן, היה מעורב במעשה עבירה כלשהו. מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו, הוא טוען, ניתן ללמוד כי נגרר בעל כורחו למעש שותפות בעבירה כדי לרצות את מי שראה בו לקוח. לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא הוכח שמדובר בסוכן מדיח או משדל שכן מכתב האישום לבדו עולה מסקנה זו. לבסוף טוען המבקש כי הטלת עונש מאסר בפועל מבלי לשקול את האפשרות לביצועו בעבודות שירות מלמדת על כך, כי בית המשפט המחוזי לא איזן כראוי בין השיקולים הרלוונטיים לעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. ראשית, טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע. בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, על אף שנראה כי מדובר באדם אשר לראשונה פוגש ברשויות אכיפת החוק ובוודאי בסורג ובריח, אין מדובר במקרה החריג בו יש מקום להתערבות על בסיס שיקולי צדק – מאחר שהמבקש בעצמו ובמודע, בחר לבצע עבירות בתחום הסמים.

לאור האמור, לא מצאתי צורך לדון בשאלת יישומו של הכלל בעניין השלכת מעורבותו של סוכן משטרתי על העונש הראוי לנאשם – בנסיבותיו של המקרה דנן. אומר רק כי אכן מדובר בנסיבה העשויה להביא להקלה בעונש ( ראו 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.2.2010) . בענייננו, גם אם הייתה מעורבות משטרתית שכזו, משנעתר המבקש לבקשת הסוכן לרכוש ממנו סמים שוב ושוב, הרי שמעורבותו העצמאית בעבירות ניכרת. על כן, ומשאין בענייננו כאמור סטייה בלתי מידתית ממדיניות הענישה, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.