רע"פ 8348/11 נטליה נמרובסקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"פ 17513-06-11 (כבוד השופטת הבכירה

נ'

אוהד ) מיום 30.10.2011 בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה מרכז (ת"ד 1354-12-08 השופטת

א'

וישקין ) מיום 29.3.2011. כמו כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שנגזר על המבקשת.

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בשכרות, נסיעה לאחור, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה בה נגרם נזק. לפי הנטען בכתב האישום, במועד הרלוונטי נהגה המבקשת ברכב מבלי לשים לב לדרך, התקרבה יתר על המידה לרכב אחר שחנה בצד הכביש, ופגעה בו. כתוצאה מכך ניזוקו שני כלי רכב. בהמשך סירבה המבקשת לדרישת שוטר למסור דגימת דם לבדיקת אלכוהול בגופה.

בית משפט השלום הרשיע את המבקשת, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום. נקבע כי המבקשת הכשילה את בדיקת הינשוף (או כשלה בה), כי סירבה לעריכת בדיקת דם על אף שהבינה את משמעותו המפלילה של הסירוב וכי היא אכן נהגה בשכרות. יוער כי בגרימת התאונה הורשעה המבקשת על יסוד הודאתה. בית המשפט הדגיש כי טענת המבקשת שלפיה שתתה אלכוהול לאחר התאונה – נשללת. על המבקשת נגזר עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר מותנה, פסילת רישיון למשך שנתיים וכן קנס על סך של 2,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש את חומרתן המיוחדת של העבירות במקרה דנן, ביניהן העובדה שבעת שנהגה בשכרות וגרמה לתאונה –הייתה המבקשת נהגת חדשה . כן צוין כי המבקשת התעקשה שלא להפנים את טעותה. מן הטעמים הללו הוחלט לגזור עליה עונש מאסר בפועל כאמור. ערעורה של המבקשת על גזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי אשר ציין כי בנסיבות העניין העונש שנגזר לה מקל

ואין כל מקום להתערב בו.

מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טוענת המבקשת כי מתקיימות בעניינה נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בנוגע לחומרת העונש. לדבריה, העונש שהוטל עליה חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות תעבורה כאשר מדובר בתיק ראשון שלה בגין נהיגה בשכרות. כמו כן, לא היה מקום לטעמה, לקביעת הערכאות הקודמות, שלפיה עצם העובדה שהתקשורת ובתי המשפט מציינים תדיר את חומרתן ומסוכנותן של עבירות הנהיגה בשכרות מספיקה כדי לומר כי היא אכן הוזהרה בטרם נגזר עליה עונש מאסר. זאת במיוחד מאחר והיא אינה שולטת בשפה העברית ועל כן לא נחשפה לאותן "אזהרות". עוד היא טוענת, כי החזיקה ברישיון נהיגה כבר משנת 2002 – בארץ מולדתה – ועל כן לא היה מקום להחמיר עמה מן הטעם שהינה נהגת חדשה. עוד מוסיפה היא כי היעדר מתורגמן בדיון בפני ערכאת הערעור גרם לכך שבית המשפט טעה לחשוב שהיא נהגת חדשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. העונש שנגזר למבקשת הוא אכן חמור, הן ביחס לסוג העבירה הן ביחס לעברה הנקי. עם זאת, אין מדובר בסטייה כה ניכרת ממדיניות הענישה המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו למשל רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006). זאת בעיקר מאחר ופסקי דינן של הערכאות שקדמו לי מנומקים היטב, ניכר מהם כי כלל השיקולים לענישה נשקלו כנדרש ולא ניתן לאתר בהם כל פגם. עוד אציין, כי עצם העובדה שהמבקשת נוהגת, לטענתה, כבר משנת 2002 במדינה אחרת, אינה משנה כהוא זה מחומרת העבירות שביצעה. במדינת ישראל היא כעת בגדר נהגת חדשה, כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט, ומתוקף כך מצופה ממנה, כמו מכל נהג או נהגת אך ביתר שאת בהיותם חדשים על הכביש, לנהוג בזהירות יתרה תוך ציות מלא לדין. לבסוף, לא מצאתי ממש בטענה שלפיה המבקשת לא הוזהרה בטרם נענשה. לטעמי, כל בר דעת בעל רישיון נהיגה מודע לכך שנהיגה בשכרות היא אסורה, חמורה ומסוכנת וכי בביצועה הוא נוטל סיכון לעונש משמעותי.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.