רע"פ 10847/06 ערן רוזנברג נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 21.8.01, בשעות הלילה, אירעה תאונת דרכים בכביש עירוני בחיפה. המבקש, שחפץ להסיע את כלי-רכבו ממקום חנייתו בשולי הכביש לעבר המסלול הנגדי, החל לבצע פניית פרסה, אולם לפני שהשלים אותה התנגש בו בעוצמה כלי-רכב אחר, שנסע בעקבותיו, והמבקש טעה לסבור כי הוא מרוחק ממנו במידה מספקת. אין חולק, כי נהגו של הרכב הפוגע נהג במהירות גבוהה מן המותר, כי שתה אלכוהול בכמות בלתי ידועה, וכי הנוסעים ברכב זה היו כולם לא חגורים בחגורת-בטיחות. ברם, בחוות-דעתו של בוחן התנועה נקבע, כי אף ללא רשלנותם של אלה הייתה התאונה נגרמת, גם אם תוצאותיה היו קלות יותר. למרבה הדאבה, אחד מנוסעי הרכב הפוגע מצא את מותו בתאונה זו, ורבים מיושביהם של שני כלי-הרכב נחבלו.

2.

בעקבות כך, הועמד המבקש לדין בפני בית-המשפט לתעבורה, באשמה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ובביצועה של פניית פרסה שלא כדין, עבירה לפי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים הורשע המבקש בעבירות אלו, ועונשו נגזר לארבעה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבע שנים, וקנס בסך 5,000 ש"ח.

ערעור, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, נדחה. נקבע, כי פסק-דינה של הערכאה הדיונית מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות מהם אין מקום לשנות, ואף העונש אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

3.

בבקשה שבפני, בה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, הוא שב ושוטח את טענותיו שהמרכזית שבהן היא כי רשלנותם של נהג הרכב הפוגע ושל נוסעיו הייתה בבחינת גורם מתערב, אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין נהיגתו של המבקש לבין התוצאה. בד בבד, הוא מבקש להידרש מחדש לקביעותיה של הערכאה הדיונית, לרבות העדפתה את גרסת התביעה על-פני זו שהציג.

בא-כוחו המלומד של המבקש ניסה כמיטב יכולתו לשוות לטיעוניו צביון של שאלות משפטיות כלליות, למען תימצא עילה לליבונן בשלישית של עובדות הפרשה. אולם, לאמתו של דבר, עיון בבקשה מגלה כי אין היא עוסקת אלא בענינו הפרטני של המבקש, ובו בלבד. לא מצאתי, כי הידרשות נוספת למקרה תניב מסקנות משפטיות כלליות, שכוחן יפה אף מעבר לגדרו של אותו אירוע. לב הענין הוא בשאלה, אם נהג המבקש במידת הזהירות המתחייבת מתנאי הדרך והתנועה. על שאלה זו השיבה הערכאה הראשונה בשלילה, וערכאת הערעור אישרה את קביעתה.

4.

מטעם זה, ועל יסוד הכלל הקובע כי רשות לערעור שני לא תינתן אלא לצורך בירורן של סוגיות להן נודעת השלכה כללית ( ר"ע

103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123), החלטתי לדחות את הבקשה. מאליו ברור, כי נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.