רע"פ 10896/08 דאוד פתחו נ. משטרת ישראל

למבקש נרשם דו"ח עבירה והוא חויב לשלם קנס בסך 1,000 ש"ח, לאחר שנמצא כי לא ציית לאור אדום ברמזור. הוא ביקש להישפט, ומשלא הגיע לדיון הורשע על-ידי בית-המשפט לתעבורה, שלא בפניו, ונדון לתשלום קנס בסך 2,000 ש"ח, שלושה חודשי פסילה בפועל ושלושה חודשי פסילה על-תנאי. בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים טען המבקש, כי איחר לדיון עקב חפירות בכביש המוביל לבית-המשפט, ולא היה מקום למנוע ממנו את יומו בשל כך. בית-המשפט קמא, לאחר ששמע את טיעונו של המבקש קבע:

"כמי שיודע את המציאות הקיימת בירושלים מבחינת העומסים הקיימים בדרכים, נראה לי כי היה מן הדין לאפשר למערער למצות את ההליך המשפטי בו בחר. ואולם, לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נראה לי כי יש לקבל את בקשתו החלופית של ב"כ המערער במובן זה שהקנס יעמוד על ערכו המקורי, קרי, סך 1,000 ש"ח במקום 2,000 ש"ח".

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בטענה כי נכון היה לבטל את כל רכיביו של העונש, ובכללם פסילת רישיון הנהיגה.

דין הבקשה להידחות. גם אם גילה בית המשפט הבנה להסברו של המבקש לאי-התייצבותו בשעה שנקבעה לדיון, נראה כי הוא לא מצא בכך עילה לבטל את ההליכים שהתקיימו בערכאה הראשונה. חרף זאת, לא הותיר בית המשפט את המבקש ללא סעד, הואיל והוא נעתר לבקשה החילופית, קרי, להחזיר את הקנס לשיערו המקורי. מכוח הסמכות הנתונה לו רשאי היה בית המשפט להותיר את חלקיו האחרים של גזר הדין על כנם, ומקל וחומר נוכח העבירה שיוחסה למבקש.

בנסיבות אלו לא ראיתי מקום או עילה להתיר את קיומו של ערעור נוסף, ועל כן הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.