פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10899/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1.
יוסף אבו
עישה
2. סדר עלאא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.11.08 בעפ 2661/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: צ'
סגל – סג"נ, מ' דרורי וי' נועם
בשם המבקשים:
ד"ר ר' מזאל, עו"ד
החלטה
המבקשים הועמדו לדין בבית משפט השלום בירושלים (פ 5004/08) בגין עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ). בנוסף, המבקש 1 הועמד לדין בגין עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ועבירה נוספת של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
על פי המתואר באישום הראשון שבכתב האישום, בין יום 19.9.2007 בשעה 18:30 לבין יום 20.9.2007 בשעה 06:30, גנבו המבקשים רכב שחנה בדרך בית לחם בירושלים, בזמן ששהו שלא כחוק בישראל. הרכב נמצא כעבור כמה ימים ברחוב האומן בירושלים.
על פי המתואר באישום השני שבכתב האישום, ביום 29.12.2007 בשעה 21:30 לערך, נעצר המבקש 1 ליד שער שכם בירושלים עקב המיוחס לו באישום הראשון, בזמן ששהה שלא כחוק בישראל. לעת הזו התברר כי במהלך החודשיים אשר קדמו למעצרו, נכנס המבקש לישראל באמצעות תעודת זהות מזויפת אשר קנה תמורת 1,000 ש"ח.
ביום 15.7.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ש' דותן ) את המבקשים בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום, לאחר שמצא כי הוכחו יסודותיה של עבירת גניבת הרכב, וכן על יסוד הודאתם בשאר העבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום.
ביום 21.7.2008 גזר בית המשפט על המבקש 1 16 חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות הקשורות לרכב, וכן עבירות לפי סעיפים 384, 415, 418 או 420 לחוק העונשין. על המבקש 2 גזר בית המשפט שנה מאסר בפועל; ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות הקשורות לרכב. על שני המבקשים גזר בית המשפט ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעברו עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. מול הנזק אשר גורמים המבקש וגנבי רכב אחרים לרכושם של תושבי ישראל, שקל בית המשפט לקולא את נסיבותיו האישיות של המבקש 1 אשר הינו צעיר חולה כליות, וכן את נסיבותיו האישיות של המבקש 2, חולה אפילפסיה אשר אביו מרצה עונש של מאסר עולם.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2661/08). ביום 12.11.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא צ' סגל , והשופטים מ' דרורי ו- י' נעים ) את הערעור וגזר על המבקש 1 32 חודשי מאסר בפועל תחת 16 החודשים אשר גזר עליו בית משפט השלום, ואילו על המבקש 2 גזר בית המשפט 24 חודשי מאסר בפועל תחת 12 החודשים אשר גזר עליו בית משפט השלום. שאר רכיבי גזר דינו של בית משפט קמא הושארו על כנם. בית המשפט קבע כי העונש אשר הושת על המבקשים מופרז לקולא נוכח מהות העבירות, הנזק הנגרם לציבור בגינן ועברם הפלילי של המבקשים בכל הקשור לגניבת רכבים.
מכאן בקשת רשות הערעור אשר בפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי החמרת עונשם על ידי בית המשפט המחוזי איננה צודקת בנסיבות העניין וגורמת להם עוול כבד.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקשים, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעו המבקשים. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. על הצורך בענישה מרתיעה,
בכל הקשור לעבירות של גניבת רכב, עמד בית משפט זה לא פעם ולא פעמיים ( ע"פ 5724/95 אבו דחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.1996); ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 15.5.2006); רע"פ 10116/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2006)) , ואמת ויציב הדבר בעניינם של שני המבקשים כאחד. יתרה מזו, המבקש 1 הוסיף חטא על פשע וזייף תעודת זהות ישראלית, בה עשה שימוש תדיר לצורך כניסתו לישראל במרמה. לאור כל זאת, אין בידי לקבל את הטענה כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן לאחר בחינת כל השיקולים הרלוונטיים בעניינם של המבקשים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה
היום, ב' בטבת התשס"ט (29.12.2008).
ש ו פ ט