רע"פ 10975/05 יאסר מרעי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 715/05) בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 17.1.2005, נעצר המבקש לבדיקה משטרתית כאשר הוא נוהג ברכב פרטי. המבקש נהג, כאמור, כאשר הוא פסול מנהיגה, בגין שלוש הרשעות שונות: בתאריך 17.9.2003 גזר בית-המשפט לתעבורה בחדרה (ת.פ 10873/03) על המבקש 3 חודשי פסילה, אך המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו; בתאריך 22.3.2004 נגזרו על המבקש שנתיים פסילה בפועל על-ידי בית-המשפט לתעבורה בקריית שמונה (ת.פ 1240/04) ובתאריך 23.11.2004 גזר בית-המשפט לתעבורה בחדרה על המבקש פסילה למשך שמונה-עשר חודשים (ת.פ 7969/04). המבקש נכח בהרשעתו האחרונה וידע על פסילותיו אלו בשעה שנתפס נוהג.

בתאריך 24.3.2005 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג לבוא) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתאריך 18.7.2005 גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים והפעלת עונש מאסר על תנאי קודם שהוטל על המבקש של שישה חודשים, סך-הכל תקופת מאסר מצטברת של תשעה חודשים בפועל; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים; מאסר על תנאי של שישה חודשים לתקופה של שלוש שנים וכן הפעלת עונשי פסילה על-תנאי של רישיון נהיגה שהוטלו על המבקש למשך ארבעה חודשים ולמשך שנה שירוצו באופן חופף.

כמו-כן יצוין, כי בפני בית-המשפט לתעבורה עמד גם תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, אשר בחן את נסיבותיו האישיות ואף-על-פי-כן נמנע מלתת המלצה בעניינו.

על גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. בעשותו כן ציין בית-המשפט המחוזי את התייחסותו לעברו הפלילי של המבקש, אשר כולל שתים-עשרה הרשעות קודמות בענייני תעבורה, שתי תקופות פסילה על תנאי ומאסר מותנה, כל זאת בעוד המבקש מחזיק ברישיונו מאז שנת 2001 בלבד. כן קבע בית-המשפט, כי אין מקום להאריך את תקופת המאסר המותנה, שכן המבקש בהתנהגותו הוכיח, שלעונש זה אין כל הרתעה כלפיו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות ולשיקומו לכאורה של המבקש, לאחריותו כמפרנס במשפחתו וכמי שהתארס לאחרונה ולעמידתו בתנאי מעצר הבית שהושת עליו. כן טוען בא-כוח המבקש לטעויות בשתי הרשעותיו הראשונות ובגזר-הדין שהוטל במסגרתן, שנבעו מכך, שלמבקש לא היה כל רישיון נהיגה להפקדה בבית-המשפט. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש כי בהתייחסות בית-המשפט להרשעתו האחרונה בבית-המשפט לתעבורה יש משום החמרה יתרה ופגיעה בכלל של "לא יענישוני עוד". בנוסף, טוען בא-כוח המבקש כנגד עצם הרשעתו של המבקש וזאת למרות שחזר בו, בהמלצת בית-המשפט, מטענות דומות שהעלה בבית-המשפט המחוזי.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ועצם חזרתו על עבירות דומות. נסיבותיו האישיות של המבקש אינן חריגות מספיק בכדי לעמוד כנגד העבירות שעבר ולמלטו ללא עונש הולם.

בשקילת בקשת רשות הערעור שבפני, איני רואה עניין בטענותיו של המבקש בנוגע להכרעה בדינו, שכן למבקש היתה הזדמנות לטעון בפני בית-המשפט המחוזי בעניין זה והוא בחר לחזור בו מכך. מכאן, שבסופו של דבר עומדת בקשת רשות הערעור על יסוד אחד, הוא יסוד חומרת העונש בלבד.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד ולא ברור לי כיצד מעלה בא-כוח המבקש את הטענה, לפיה המבקש נקלע לסיטואציה כזו מבלי שיעשה כל עבירה. כן הוכיח המבקש, כי אין בכוחו של עונש מאסר מותנה התלוי ועומד נגדו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע אותה עבירה בדיוק.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 28.11.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 24.3.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00 בתחנת המשטרה בזכרון-יעקב, לשם תחילת ריצוי עונשו.