רע"פ 1108/15 מחמוד שעאבנה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: א' פרקש – סג"נ; מ' י' הכהן ; מ' בר-עם ), בע"פ 4215-09-14, מיום 11.1.2015, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ ), בת"פ 11055-10-12, הכרעת דין מיום 11.9.2013, וגזר דין מיום 8.7.2014.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור. בהחלטתי מיום 15.2.2015, נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב ביצוע העונש.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המחזיק שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 27.9.2012, בשעת לילה, הגיע המבקש יחד עם אדם נוסף, בשם מאלק דיאב (להלן: מאלק ), לחניון של סופר-מרקט גדול. השניים הגיעו למקום ברכבו של המבקש, והסתובבו ברגל בין המכוניות. מאלק ניגש לרכב שחנה במקום, וכעבור מספר רגעים נכנס לרכב ונסע אל מחוץ לחניון, כשהמבקש מתצפת ומכוון אותו אל עבר היציאה. באישום השני נטען, כי ביום 3.10.2013, החזיק המבקש ברכבו מפתח גלגלים, מספריים מאולתרות, מספריים, וכפפות, ללא הסבר סביר לכך. בכתב האישום ייוחסו למבקש עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), והחזקת כלי פריצה, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין.

3.

לאחר ניהול הליך הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים. נקבע, כי המבקש " לא נטל חלק אופרטיבי באירוע הגניבה גופו, קרי לא הוא זה אשר פרץ לרכב הסובארו, הניע ונמלט מהמקום ", אך הוא היה מודע למתרחש והיה שותף מלא לביצוע העבירה. אשר לאישום השני, נקבע כי לגבי חלק מן הכלים ניתן הסבר מספק מטעמו של המבקש, ואולם, ברכב נמצאו גם כלי פריצה מבלי שניתן להחזקתם הסבר אמין, ולפיכך הורשע המבקש גם בעבירה של החזקת כלי פריצה.

4.

ביום 8.7.2014, נגזר דינו של המבקש, בהתאם להוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין. לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירות, דחה בית המשפט את הטענה, כי שיקולי שיקומו של המבקש מצדיקים סטייה מן המתחם שנקבע. במסגרת שיקולי הענישה, ניתנה הדעת גם לנסיבותיו האישיות של המבקש; לתקופת מעצרו; ולהיעדר עבר פלילי העומד לחובתו. בשים לב למכלול השיקולים, ובהם שיקולי הרתעה, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר, לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירה מסוג פשע לפי פרק יא סימן ה לחוק העונשין; 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירה מסוג עוון לפי פרק יא סימן ה לחוק העונשין; ופיצוי לבעל הרכב, בסך 3,000 ש"ח.

5.

בפסק דין, מיום 11.1.2015, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, וכן נדחה הערעור על גזר הדין. בית המשפט המחוזי קבע, כי העונש שהושת על המבקש הוא " עונש ראוי והולם את נסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ". בית המשפט הדגיש, כי בשונה ממאלק, המבקש הורשע גם בעבירה של החזקת כלי פריצה. כמו כן, ציין בית המשפט, כי בעניינו של מאלק, הצדדים הגיעו להסכמה עונשית במסגרת הסדר טיעון, בעוד שבעניינו של המבקש התנהל הליך ההוכחות עד תומו.

הבקשה לרשות ערעור

6.

טענותיו של המבקש מכוונות כולן להתערבות בעונש שהושת עליו, ועיקר הטענות נסוב סביב העובדה כי על מאלק הושתו 16 חודשי מאסר, לריצוי בפועל. נטען בבקשה, כי העובדה שהמבקש לא נטל חלק " אופרטיבי " בביצוע הגניבה, לא זכתה למשקלה הראוי; וכן נטען, כי שגו הערכאות הקודמות כאשר זקפו לחובתו של המבקש את העובדה שהוא ניהל משפט הוכחות. טענה נוספת שנטענה על-ידי המבקש, היא כי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו היה חיובי ביותר, ונוכח נסיבותיו האישיות של המבקש ונכונותו ליטול חלק בהליך שיקומי, היה מקום לגזור עליו עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה.

דיון והכרעה

7.

הלכה מושרשת היא, כי לאחר שעניינו של נאשם נדון והוכרע על-ידי שתי ערכאות, השגה על חומרת העונש איננה מצדיקה ליתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ", למעט במקרים שבהם העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים (רע"פ 1158/15 פלוני נ' מדינת ישראל (23.2.2015); רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל (15.2.2015); רע"פ 458/15 מחבוש נ' מדינת ישראל (22.1.2015)) . בפרט בשים לב לכך שהמבקש הורשע בשני אישומים נפרדים, לא מצאתי כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים (ראו, בהקשר זה, ע"פ 7163/13 כסוואני נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (3.8.2014)), ואף לא נטען כך בבקשה. לפיכך, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

8.

למעלה מן הצורך ייאמר, כי גם לגופו של עניין, אין ממש בטענותיו של המבקש, ודינן להידחות. בית המשפט המחוזי כבר עמד על ההבדלים הרלוונטיים בין עניינו של המבקש לבין עניינו של מאלק, ובין היתר, גזר דינו של מאלק ניתן במסגרת הסדר טיעון, שבמסגרתו הוא הודה במייוחס לו, ואין ללמוד מכך לעניינו של המבקש. יפים לענייננו דברים שנאמרו בע"פ 7964/11 חלאילה נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (31.10.2012), ולפיהם: " די בכך שהמערער בחר לנהל הליך הוכחות כדי להצדיק את הפער בעונש בין המערער לבין שותפו. נחזור ונזכיר את הידוע: ניהול הוכחות אינו עילה להחמרה בעונש, אולם מותר להקל עם המודה ." להסרת ספק, אבהיר, כי נתתי דעתי גם לכך שבעניינו של מאלק הופעלו מאסרים על תנאי, בחופף, ואין בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי. לבסוף יצויין, כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש לא צורף לבקשה שלפניי, אך עיון בגזר הדין מלמד כי לא מדובר בתסקיר חיובי למדי.

9.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, החלטתי מיום 15.2.2015 מתבטלת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 16.3.2015 עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.