רע"פ 1110/07 י.מ.ל.א - הנדסה חברה בע"מ נ. מדינת ישראל

בכתב-אישום שהוגש נגד חברת "י.מ.ל.א הנדסה חברה בע"מ" ומנהלה –המבקש – לבית-משפט השלום באשדוד, נטען כי בשנים 1998-1997 ביצעה החברה עבודות בניה בגינן הוציאה שבע חשבוניות מס, אך לא דווחה על כך לרשויות המס. סך המס אשר מתשלומו התחמק המבקש עמד על 186,374 ש"ח. בפתח המשפט, כפר המבקש – בעודו חסר ייצוג משפטי – בעובדות שיוחסו לו, וטען כי לא הגיש את החשבוניות בשל מצוקה כלכלית ובשל סכסוך עם רואה החשבון שלו. בהמשך, ולאחר שמונה לו עורך-דין, חזר בו המבקש מכפירתו והודה בעובדות כתב-האישום. בעקבות כך הוא הורשע בעבירות של הוצאת חשבוניות מס ללא תשלום המס המתחייב מהן ומסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיפים 117(א)(14), 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. נוכח בקשת המבקש לאפשר לו להסיר את מחדלו, נדחה מתן גזר-הדין פעמים רבות, ולאחר שלא עלה בידו לעשות כן, נגזרו לו תשעה חודשי מאסר, שנת מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח,

והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מביצוען של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, ובפתח הדיון חזר בו מערעורו לעניין הכרעת הדין. באשר לעונש, טען המבקש כי מספר טעמים - מצבו הכלכלי הקשה, העדרו של עבר פלילי מכביד וחלוף הזמן מאז ביצוען של העבירות - חייבו להקל בעונשו. בית-המשפט (סגן הנשיא נ' הנדל והשופטים י' פלפל ור' יפה) הותיר את גזר-הדין על כנו, וזאת בשל הצורך להרתיע את המבקש, ונוכח חומרתן של העבירות בהן חטא. מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער מן הטעמים שמנה בפני ערכאה קמא, ולכך מוסיף הוא כי הודה והורשע בעבירות שחלה לגביהן התיישנות.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה די כדי להצדיק את ליבונה מחדש בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (השוו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). זאת ועוד, מאחר ובדיון בפני בית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מערעורו כנגד הכרעת הדין, שוב אין הוא יכול להישמע בטענות כנגד ההרשעה בגדרה של הבקשה הנוכחית.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.