פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2497/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
יורי ציגנוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום
11.3.07, בע"פ 71936/06, שניתן על ידי סגן הנשיא
ז' המר, והשופטות: י' שיצר, י' שבח
ובקשת עיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד מנשה סלטון
החלטה
1.
המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם, לפי סעיפים 334, 335(א)(1) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. הרשעתו של המבקש התבססה על מעורבותו באירוע דקירה, במהלכו הכה המבקש את המתלונן בראשו ודקר אותו בגבו. יצוין – ולכך עוד נשוב בהמשך – כי אף המתלונן הכה את המערער, וחרף כך, לא הוגש נגדו כתב-אישום. נוכח הרשעתו, נגזר למבקש מאסר בפועל למשך 18 חודשים, ושתי תקופות מאסר על תנאי, האחת בת 12 חודשים והשנייה בת 6 חודשים.
2.
ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה, הואיל ובית-המשפט (סגן-הנשיא ז' המר והשופטות י' שיצר וי' שבח) סבר, כי העונש שנגזר למבקש הוא ראוי והולם את נסיבות העניין, וכי בבואו לגזור את עונשו של המבקש איזן בית-משפט השלום כיאות בין כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות עברו הפלילי הלא מכביד של המבקש ומעורבותו של המתלונן באירוע הדקירה.
3.
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, וטענותיו כולן עוסקות בעונש שנגזר לו, שהינו, כך להשקפת המבקש, חמור יתר על המידה ויש להקל בו, בין היתר, נוכח
נסיבותיו של אירוע הדקירה בו היה מעורב; העובדה שהוא הודה בעבירות שיוחסו לו וחסך מזמנו של בית-המשפט; ונסיבותיו האישיות המיוחדות, לרבות העובדה שחברתו לחיים הרתה ממנו, והעובדה שמאז הרשעתו הוא השתתף בהליך טיפולי, לא הפר את תנאי השחרור ולא חטא בביצוען של עבירות נוספות.
4.
עיינתי בבקשה ובהנמקתה, אולם לא מצאתי בה עילה ליתן רשות לערער. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור נוסף (רע"פ 1159/07 סלומון נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 1228/07 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 1110/07 י.מ.ל.א - הנדסה חברה בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם; רע"פ 601/07 אבו חדיר נ' מדינת ישראל , לא
פורסם). להלכה זו אמנם נקבעו חריגים, ברם, המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם. כך או כך, שאלת העונש הראוי למבקש נבחנה באופן ממצה בידי שתי ערכאות, וכל שאוכל להוסיף הוא כי גם על פי השקפתי התוצאה אליה הן הגיעו לא היתה שגויה.
נוכח האמור, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
המבקש יתייצב לשאת בעונשו במקום ובמועד אותם קבע בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, ב'
בניסן התשס"ז (21.03.07).
ש ו פ ט