רע"פ 1228/07 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בפני בית המשפט לנוער בחיפה, באשמת ביצוען של שתי עבירות: חבלה חמורה ותגרה, לפי סעיפים 333 ו-191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי במהלך תגרה שהתרחשה בתאריך 28.4.04, הטיח המבקש - שהיה אותה עת בן 15 ומחצה – אבן בראשו של אחר וגרם לו לשבר דחוס בגולגולת.

בהיפתח משפטו כפר המבקש בעובדות שיוחסו לו, וטען כי מעורבותו בפרשה התמצתה בדחיפה קלה של קורבנו אשר כתוצאה ממנה הוא נפל על הקרקע. גרסה זו נדחתה על ידי בית המשפט נוכח הראיות שהונחו בפניו. עובר למתן גזר-הדין, הוגשו לבית-המשפט תסקירים של שירות המבחן, אשר הצביעו על כך שהתנהגות המבקש בהוסטל בו שהה הייתה למופת, ועל היותו בעל מוטיבציה גבוהה להתגייס לשירות צבאי. מנגד, קבע בית-המשפט בגזר הדין, כי המבקש המשיך לחטוא בפלילים גם לאחר האירוע נושא כתב האישום, ובנסיבות אלו האיזון בין שיקולי ההרתעה והשיקום מחייבים את הרשעתו. בעקבות כך הוטלו על המבקש חמישה חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את הקורבן בסכום של 10,000 ש"ח.

המשיבה הביאה את השגותיה כנגד קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. ערכאת הערעור קבעה כי יש להחמיר בעונשו של המבקש, וזאת נוכח תוצאותיה הקשות של האלימות בה נקט, ולפיכך, הוסף לעונש רכיב של מאסר בפועל למשך 10 חודשים. בבקשה שבפני עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא, מן הטעם שעניינו מעלה "שאלה אנושית מצפונית" בשל חומרת העונש שהושת עליו. המבקש מוסיף, כי שגה בית-משפט קמא עת קבע כי הוא הוסיף לחטוא בפלילים לאחר האירוע נושא כתב האישום, שכן העבירה הנוספת שיוחסה לו התבצעה קודם לכן.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר. כך בדרך כלל, ובעניינו של המבקש מקל וחומר. חרף גילו הצעיר חטא המבקש באלימות קשה ביותר, וכתוצאה מכך גרם נזק בלתי הפיך לקורבנו. אכן, מסתמנת תפנית חיובית בדרך התנהגותו של המבקש, אולם עקב הצורך להרתיע את הרבים, ובעיקר את בני הנוער שגם בקרבם פשה נגע האלימות, לא היה מנוס מלכלול בגזר הדין רכיב של מאסר ממש. באשר לטענה לפיה שגה בית-משפט קמא כאשר הניח כי המבקש ביצע עבירות נוספות, טענה זו אינה נתמכת בתיעוד, והיא מתבססת על מה שהוגדר כ"מידע שהתקבל מקצינת המבחן". כך או כך, גם אם יש ממש בטענה זו, אין בכך כדי להקים עילה לערעור נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.