רע"פ 11110/08 יוסף קיטמן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בנהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ובניגוד לתקנות 26(2) ו-169(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הרשעתו התבססה על התנהגותו בעת האירוע, שתוארה על-ידי העדים השונים כהתנהגות המאפיינת אדם השרוי בגילופין, וכן על סירובו להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף, סירוב המקים חזקה כי היה שיכור. בגזר-דינו, פסל בית-המשפט לתעבורה בירושלים את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, וחייבו לשלם קנס בסך 2,500 ש"ח.

על פסק-הדין ערער המבקש לפני בית-משפט המחוזי בירושלים, שם נקבע כי לא נפל פגם במסקנותיה של הערכאה הדיונית, ולפיכך הערעור נדחה. כעת, עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה, עקב שגגות שנפלו, לטעמו בקביעותיו של בית-משפט קמא, ונוכח קיומו של הליך אחר שיש בו כדי לתמוך בטענה בדבר חוסר אמינותו של מכשיר הינשוף.

אין בידי להיעתר לבקשה. הרשעתו של המבקש לא נסמכה על מהימנות בדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, אלא על שני ממצאים שבעובדה - האחד, עדויותיהם של עדי ראיה לפיה המבקש היה שיכור (ראו עמ' 5 של הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה), והאחר, שהמבקש סרב לבצע בדיקת שכרות, ולמען הדיוק סיכל את קיומה (שם, בעמ' 5). אלה הם מממצאים על פיהם רשאי היה בית המשפט להכריע את הכף לחובת המבקש, ובממצאים מסוג זה אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.