רע"פ 11163/07צבי יורם נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב – יפו (ת 49040/05) בגין עבירה של אי ציות לאור צהוב ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 7.1.2005 נתפס המבקש כשהוא נוהג ברכבו, תוך שהוא נמנע מלעצור את רכבו לפני קו העצירה ונכנס אל הצומת בניגוד לרמזור.

ביום 8.1.2007, במסגרת הסדר טיעון, הורשע המבקש על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת אי ציות לאור צהוב ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי על המבקש יושת עונש פסילה על תנאי וקנס בסך 1,500 ש"ח. משך תקופת עונש הפסילה על תנאי הושאר לשיקול דעת בית המשפט. במועד זה

גזר בית משפט השלום לתעבורה בתל – אביב יפו ( כבוד השופטת א' שדמי ) על המבקש קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת למשך שלוש שנים.

על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 3738-08-07). הערעור הופנה כנגד חומרת עונש הפסילה על תנאי שהוטל על המבקש.

בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' סטולר ) דחה את הערעור, בקובעו כי נוכח העובדה כי במסגרת הסדר הטיעון הושארה סוגיית משך תקופת הפסילה לשיקול דעת בית המשפט, ובהתחשב בשורת ההרשעות הקודמות של המבקש בעבירות תעבורה, עונש הפסילה שהושת על המבקש הינו מידתי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה שב המבקש על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי ומבקש להקל בעונש הפסילה על תנאי שהושת עליו. המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ומצדיקה קיום דיון ב"גלגול שלישי". כן טוען המבקש כי עניינו הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש. בהקשר זה, מציין המבקש,

כי בהתחשב בעובדה כי הורשע בעבירת ברירת קנס, הרי שיש בעונש הפסילה על תנאי שהושת עליו משום חריגה משמעותית ממתחם הסבירות. לגופו של עניין, טוען המבקש כי לאור עובדת היותו נהג מונית, המתפרנס מנהיגה, חומרת העונש שהושת עליו עלולה להוביל לקריסתו הכלכלית. לבסוף, טוען המבקש כי לאור היותו נהג מונית מזה עשרים וחמש שנה, אשר נוהג במהלך רוב שעות היממה, אין לראות בעברו התעבורתי משום עבר מכביד.

המשיבה מצידה טוענת כי אין עניינו של המבקש מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני ומצדיקה קיום דיון ב"גלגול שלישי".

עוד טוענת המשיבה כי לאור נסיבות המקרה, אין בעונש שהוטל על המבקש משום עונש בלתי סביר החורג ממדיניות הענישה במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי נוכח העובדה כי משך תקופת הפסילה על תנאי הושאר לשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בכך שלנגד עיני בית המשפט המחוזי עמד עברו התעבורתי המכביד של המבקש, המעיד על היותו עבריין תנועה סדרתי, אין בעונש שהושת על המבקש משום חריגה ממתחם הסבירות. המשיבה מוסיפה כי העובדה כי העבירה בה הורשע המבקש הינה עבירת ברירת קנס אין בה כדי להפחית מחומרתה. לבסוף, טוענת המשיבה כי עובדת היות המבקש מי שעיסוקו בנהיגה, מהווה שיקול לחומרה, המצדיק העדפת האינטרס בהרתעתו. בהקשר זה, מדגישה המשיבה, כי מעת ביצוע העבירה נשוא בקשה זו, הורשע המבקש בביצוע ארבע עבירות תעבורה נוספות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ). בענייננו, לא הצביע המבקש על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי קיימת כל סטייה ניכרת מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש, המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהושת עליו. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. לפני בית המשפט המחוזי עמדו כלל הנתונים הרלוונטיים, לרבות העובדה כי במסגרת הסדר הטיעון הושארה סוגיית משך תקופת עונש הפסילה על תנאי לשיקול דעת בית המשפט, העובדה כי פרנסתו של המבקש בנהיגה, ועברו התעבורתי המכביד של המבקש. אי לכך איני מוצא כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות ערכאת הערעור בו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.