רע"פ 11166/05 אנטולי סוסונוב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בחדרה כתב אישום, המייחס לו עבירה של זיוף רישיון נהיגה, התחזות לאחר ומסירת פרטים כוזבים, לפי סעיף 62(9)(4) בצירוף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה; עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10א' לפקודה וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2 א' לפקודת ביטוח הרכב מנועי

[נוסח חדש], תש"ל-1970.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 17.3.04 נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים והפקיד את רישיונו. בהמשך לכך, נפסל המבקש שוב, בתאריך 27.9.04, מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, על-ידי בית-המשפט לתעבורה בנתניה והפקיד רישיונו ביום 27.9.04. בתאריך 9.12.04, סמוך לשעה 07:20 בכביש 6403 מכיוון צומת כרכור לשער מנשה, נהג המבקש ברכב פרטי מסוג פג'ו ביודעו, כי הוא פסול לנהיגה. כאשר נעצר המבקש על-ידי שוטרים, התחזה לאחר, בכך שהציג רישיון נהיגה מזויף, בו מופיעה תמונתו, אך מספר זהות אחר ושם אחר על-שם סוסונב יונתן. בנסיבות אלה נהג המבקש ברכב מנועי מבלי שהיה לו ביטוח תקף.

ביום 18.1.05 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בחדרה (כב' השופט א' גופמן) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 28.8.05 הטיל עליו עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-30 חודשי פסילה מלהחזיק או מלהוציא רישיון נהיגה. כמו-כן, הפעיל עליו בית-המשפט לתעבורה עונש מאסר על תנאי קודם בן 7 חודשים לריצוי חופף שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט לתעבורה בנתניה ביום 27.4.04, וכן הפעיל עונש מאסר על תנאי קודם נוסף, בן 6 חודשים לריצוי חופף שהוטל עליו לו על-ידי בית-המשפט לתעבורה בנתניה. בנוסף, הטיל בית-המשפט לתעבורה על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ודן אותו לשנה פסילה על תנאי למשך שנתיים.

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה .

ביום 24.11.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) את הערעור. חרף זאת, לפנים משורת הדין, החליט להקל מעט בעונש אשר הוטל על המבקש, והעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל על 7 חודשי מאסר ואת עונש המאסר על תנאי בן 7 חודשים החליט להפעיל באופן חופף למאסר הנ"ל . יתר חלקי גזר-הדין נותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני .

בגדר הבקשה, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בכך שהטיל עליו עונש מאסר בפועל וזאת מבלי שהביא בחשבון את התקופה הארוכה בה שהה במעצר בית או את המלצת שירות המבחן שלא לעשות כן. לטענתו, יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות - מחלותיה של אימו, משפחתו אשר תלויה בו כלכלית ונפשית והתדרדרותו האפשרית כתוצאה מכליאתו ולאור העובדה, שעונש המאסר אשר הוטל עליו הינו חמור ביותר.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בענייננו, אשר תצדיק דיון ואף המבקש בעצמו אינו טוען כך. כמו-כן, לטענת המשיבה, גם בקשה להקלה בעונש אינה עילה מספקת למתן רשות ערעור וכי יש לראות בחומרה רבה את עבירותיו של המבקש ובמיוחד לאחר שבית-המשפט המחוזי הקל עימו לפנים משורת הדין, חרף מעשיו החמורים ועברו התעבורתי.

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר "ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו מופנית אך ורק כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נוכח הדברים האמורים, ברור הוא, כי המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. למבקש עבר פלילי בתחום התעבורתי, אשר כולל 3 הרשעות קודמות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אשר בגינן אף קיבל עונש של מאסר על תנאי, שאפילו בו לא היה בכדי למנוע ממנו לחזור ולנהוג ללא רישיון .

לפיכך, מסכים אני עם קביעתו של בית-המשפט לתעבורה, לפיה, כי:

"כאשר מדובר בנאשם החוזר ומבצע את העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, וכאמור אף ממשיך ומבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה בנסיבות החמורות של התחזות לאחר וזיוף, החמרה בענישה היא כורח המציאות ע"מ שיומחש לנאשם אחת ולתמיד חומרת התנהגותו והתוצאה הכרוכה בזלזול כה בוטה בהוראות החוק ובציווי ביהמ"ש."

לפיכך נראה, כי אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה בו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 4.12.05 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 29.1.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.