פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
רע"פ
11239/04 - א'
בפני:
כבוד השופט י' עדיאל
המבקש:
אסמעיל שקיראת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בע"פ 7625/04 מיום 7.11.04, שניתן על ידי כבוד השופטים:
י' הכט, מ' רביד וא' אפעל-גבאי ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש: עו"ד אסעאד
מזאוי
בשם המשיבה: עו"ד יריב
אבן-חיים
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 7625/04 (השופטים י' הכט, מ' רביד ו- א' אפעל-גבאי) שניתן ביום 7.11.04 אשר דחה את ערעור המבקש על פסק הדין של בית משפט שלום בירושלים (השופטת פ' פרידמן) בת.פ. 6444/03 מיום 1.10.03 לפיו נדחתה בקשת המבקש להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה כנגד ביתו.
2.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין בניה של מבנה בגודל 85 מ"ר בין השנים 1992-1996. ביום 18/5/99 הורשע המבקש במסגרת עסקת טיעון ונגזרו עליו קנס, קנס על תנאי, צו הריסה וצו איסור שימוש שיכנסו לתוקף ביום 1/6/00. בגזר הדין נקבע כי ביצוע צו ההריסה מעוכב "על מנת לאפשר לנאשם להשיג היתר בניה. במידה והנאשם לא יבצע את צו ההריסה תוכל הועדה המחוזית לבצע את הצו במקומו ועל חשבון הנאשם". על פסק הדין לא הוגשו ערעור והוא הפך לחלוט.
3.
ביום 14/7/03 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בבקשתו טען כי פנה למהנדס ולאדריכל וזאת לשם הגשת בקשה להיתר הבניה וקיים סיכוי גבוה שהבקשה תיענה בחיוב. הבקשה נדחתה.
ביום 24/7/03 הגיש המבקש בקשה נוספת, זהה לבקשה הקודמת. בבקשה זו נטען לראשונה כי עיכוב הטיפול בנושא התכנוני נגרם בשל עוצר וסגרים שהוטלו על אזור מגוריו של המבקש. בית המשפט דחה גם הפעם את בקשת המבקש וקבע כי "לאחר שמספר שנים הופר צו בית המשפט ולא נעשה כל צעד מוחשי לקבלת היתר בניה, אין מקום עתה לדחיית ביצוע הצו". על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בערעורו הוא גם טען, כי גדר ההפרדה, אשר מפרידה בין ביתו לבין העיר ירושלים, מקשה גם היא על הטיפול בהכשרת הבנייה. במהלך הדיון הודיעה המשיבה כי אין כל סיכוי לקבלת היתר בנייה, שכן גדר ההפרדה תדרוש פינוי של 500 מטר בסביבת הבית הנדון, מה גם שייעוד השטח הוא ל"נוף פתוח". ערעורו של המבקש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני.
4.
המבקש טוען כי תוכנית גדר ההפרדה, שלטענתו החלה להירקם כבר בתקופה בו ניתנה לו אפשרות להכשיר את הבניה, עיכבה את הטיפול בהכשרת הבנייה, מה שמצדיק עיכוב נוסף בביצוע גזר הדין. טענה נוספת שמעלה המבקש היא שבאזור בו מדובר בנויים בתים רבים, ולא ברור, לפיכך, מדוע דווקא שטח אדמתו מיועד ל"שטח נוף". טענה נוספת שמעלה המבקש, היא שבשנתיים האחרונות חלה החמרה יוצאת דופן במדיניות האכיפה של חוקי התכנון והבנייה בירושלים ויש לתת בידו זמן מספיק לשם התארגנות או התמודדות עם המדיניות החדשה. המבקש מדגיש כי הוא אינו מבקש להימנע מלנקוט בהליכים כלשהם נגד הבנייה, אלא מבקש ארכה סבירה לצורך הכשרת הבניה.
5.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא רק במקרים חריגים בהם נמצאה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); וכן רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). הבקשה שבפני אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. אין מקום להיעתר לבקשה גם לגופה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, מדובר במבנה שנבנה ללא היתר לפני יותר משמונה שנים. למבקש ניתנה, בהסכמתו, ארכה להכשרת הבנייה עד לחודש יוני 2000. מאז חלפו יותר מארבע שנים והמבקש לא עשה דבר להכשרת הבנייה. הוא גם לא הוכיח שקיים סיכוי כלשהו לקבלת היתר בניה. בפועל, נראה שסיכוייו של המבקש לקבל היתר בנייה קלושים.
6.
הבקשה לרשות ערעור נדחית ועימה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה
היום, ז' באדר א תשס"ה (16.02.05).
ש ו פ ט