פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1126/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
יניב מצרפי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בע"פ 2417-08-07, מיום, מיום 5.12.07, שניתן על ידי כבוד
השופטת מיכל נד"ב
בשם המבקש:
עו"ד
דוד גוךן
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
1.
המבקש, חירש-אילם, נהג ברכבו בעת שהיה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. משלא התייצב למשפטו, הרשיעו בית-המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות לפי סעיפים 67 ו-10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. בעקבות כך, ונוכח עברו התעבורתי המכביד והעובדה שהייתה זו הרשעתו השנייה בנהיגה בזמן פסילה, נגזרו למבקש פסילה נוספת של חמש שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח. בהמשך, הגיש המבקש, באמצעות סנגורו , בקשה לביטול פסק-הדין. בבקשה זו הודה המבקש כי קיבל זימון לבית המשפט, אולם טען כי נאלץ להעדר מהדיון עקב מה שהוגדר כ"קשיים כלכליים ואישיים". אומר כבר עתה, כי בצדק דחה בית-המשפט לתעבורה את אותה בקשה, ולו מן הטעם שהיא הוגשה למעלה משנה לאחר מתן פסק-הדין.
2.
המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק דינה של הערכאה הדיונית בפני בית המשפט המחוזי, ובמהלך הדיון החליט לצמצם את ערעורו לעניין העונש בלבד (ראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון). עו"ד גולן עתר להקלה בתקופת הפסילה והקנס, ונתן את הסכמתו לכך שיושת על המבקש מאסר על תנאי. אף המשיבה הסכימה להקלת-מה בעונש (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון), ובעקבות כך החליט בית המשפט להעמיד את תקופת הפסילה על ארבע שנים והקנס על 3,000 ש"ח.
3
כחודש לאחר שניתן פסק הדין בערעור, עתר המבקש בפני בית משפט קמא לעיין שנית בפסק דינו, ולראשונה טען כי נוכח היותו חרש-אילם, היה על בית-המשפט לתעבורה למנות לו סנגור, וזאת מכוח האמור בסעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי. הליך זה בו נקטו המבקש ובא-כוחו תמוה בעיני. ראשית, משום שלא אדע מה בסיסו בדין. שנית, וזה העיקר, המבקש לא טרח להתייצב למשפטו בערכאה הראשונה, ועל כן לא ברור לי כיצד הוא ציפה כי בית המשפט ידע על מגבלותיו. עובדת היותו חירש-אילם עלתה לראשונה בבקשה לביטול פסק הדין, ואז הוא כבר היה מיוצג על ידי עו"ד גולן. זאת ועוד, התנהלותם של המבקש ובא-כוחו תמוהה שבעתיים לאור העובדה כי במהלך טיעונו בערעור בחר הסנגור להסתלק מהשגות שולחו לעניין הכרעת הדין, ולפיכך לא נדרשה ערכאת הערעור להביע את דעתה בכל הנוגע לכשרותו של ההליך שהתקיים בפני בית המשפט לתעבורה. את אשר החסיר שם אין המבקש יכול להשלים בפני ערכאת ערעור נוספת.
הנה כי כן, הבקשה שבפני בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, הנה בקשת סרק הגובלת בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט. בנסיבות אלו שקלתי לחייב את המבקש בהוצאות, ואם בסופו של יום החלטתי להימנע מכך, היה זה רק משום נסיבותיו האישיות המיוחדות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז באדר ב' התשס"ח (23.03.08).
ש ו פ ט