רע"פ 11302/05 סמי עבד נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בנתניה כתב אישום (בת.פ.2442/02) המייחס לו עבירה של נהיגה מעל למהירות המירבית המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 .

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.3.00 בשעה 00:06 נהג המבקש בכביש 4 בקילומטר 140.2 מאבן יהודה לכיוון דרומה, בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש, במהירות של 173 קמ"ש.

המבקש לא כפר בהיותו הבעלים הרשום של הרכב בו בוצעה העבירה האמורה, אולם הוא כפר בנהיגה בו ביום ביצוע העבירה. לפיכך, נקבע התיק נשוא בקשת רשות ערעור זו לשמיעת הראיות. בגלגולו הראשון של ההליך, טרם הוחזר התיק מבית-משפט שלערעור, בחר המבקש שלא להעיד, ועד ההגנה מר אחמד דסוקי (להלן: דסוקי), שלטענת המבקש נהג ברכב וחתם על תצהיר, לא התייצב לדיון בבית-המשפט. לאחר מספר דחיות מטעם ההגנה, במטרה לאפשר לה להביא את דסוקי למתן עדות, העיד אחיו של דסוקי ביום 22.1.04 והציג אישורים על מצבו הרפואי של דסוקי, לרבות אישפוזו בבית-החולים והדיון המשיך להידחות שוב ושוב. בנסיבות העניין, קבע בית-המשפט, כי בצדק העלתה התביעה תמיהה לעניין נסיבות החתימה של דסוקי על התצהיר שנחתם ביום 18.4.04 ואשר מתייחס לעבירה שנעברה ביום 23.3.00. בסופו של דבר, לאחר שדסוקי מעולם לא התייצב להעיד, הצדדים סיכמו את טענותיהם ובית-המשפט לתעבורה בנתניה, הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

על הכרעת-דין זו, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר החזיר את התיק לבית-המשפט לתעבורה בנתניה, על מנת לשמוע את עדותו של דסוקי. התיק נקבע לדיון בפני בית-המשפט לתעבורה והמבקש ודסוקי מסרו את עדותם. המבקש טען, כי הרכב היה בשימושו של דסוקי בלבד וכי נרשם על שמו רק מכורח הנסיבות וכי הוא נרכש רק מכספי דסוקי. דסוקי בעדותו מסר, כי לעיתים הרכב היה בשימושו של המבקש ולפעמים בשימושו הוא וכי הם רכשו אותו ביחד .

ביום 9.6.05 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בנתניה (כב' השופטת ר' בן יששכר שורץ) את המבקש בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 27 ב לתקנות התעבורה, בקובעו, כי עדותו לא הייתה אמינה בעיניו ונראה, כי ניסה להרחיק את עצמו ככל האפשר מהאחריות לרכב והשימוש בו, כדי לנסות לשכנע שהעבירה נעברה על-ידי דסוקי. בית-המשפט פסל, ביום 23.6.05, את המבקש מלהחזיק או מלהוציא רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים בפועל וכן פסל אותו מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. כמו-כן, הפעיל כנגדו עונש של פסילת רישיון נהיגה על תנאי בן 6 חודשים, אשר הוטל עליו על-ידי בית-המשפט בתל-אביב-יפו, ביום 21.6.98 בתיק 222281400, באופן חופף, בנוסף הוטל על המבקש לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח, שלא יעבור עבירות מהירות העולה על 50 קמ"ש מעל המותר תוך שנתיים וכן קנס בסך 2,000 ש"ח.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו .

ביום 10.11.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני .

בגדר הבקשה, שב המבקש, בין היתר, על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, לטענתו על אף שמדובר לכאורה בערעור בעניין פרטי, הרי שבמקרה זה, יש לשאלה חשיבות ציבורית . עוד טוען המבקש, כי לסתירות הקלות שנתגלו בין עדותו שלו לבין זו של דסוקי, ניתנו משקל ומשמעות בלתי סבירים, שכן ניתן להסבירם בקלות על רקע חלוף הזמן. כמו-כן, לטענתו, לא הייתה בינו ובין דסוקי החזקה משותפת של הרכב, כפי שטען דסוקי וכי יש להאמין לו בעניין זה .

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, השגתו של המבקש על כך ששתי ערכאות שיפוטיות קבעו, שגרסתו אינה אמינה, אינה עילה בגינה יש לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בענייננו, אשר תצדיק דיון שכזה. בנוסף, לטענתה, דין בקשתו להידחות גם לגופו של עניין, משום שהמבקש לא הפריך את החזקה הקבועה בפקודת התעבורה, בדבר ראיית מי שרשום כבעל הרכב כאחראי לעבירות המבוצעות בו. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי בנסיבות העניין ונוכח עברו, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי.

דין הבקשה להידחות .

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר "ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כמו-כן, מעלה המבקש טענות בבקשתו, אשר מופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות שבנוגע להן ניתנה לו כבר ההזדמנות להתגונן. כך למשל, מעלה המבקש טענות כנגד קביעת בית משפט השלום, לפיה עדותו היתה בלתי אמינה ומגמתית, כמו גם קביעת בית-המשפט, לפיה המבקש לא הפריך את החזקה הקבועה בסעיף 27 לפקודת התעבורה.

ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לשם בחינה חוזרת של ממצאים עובדתיים אשר דנו בהם שתי ערכאות קודמות (לעניין זה, ראו רע"פ 6883/96 בוטושנסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם ).

בנוסף לאמור, אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מהירות של 173 קמ"ש במקום 90 קמ"ש אינה דבר של מה בכך, והעונש של 15 חודשי פסילה, תוך שהוא מפעיל פסילה על תנאי בחופף - כבר הקל עם המבקש מעבר לנדרש – בדין יסודה. יתרה מכך למבקש עבר פלילי בתחום התעבורתי, אשר כולל 2 הרשעות קודמות, אשר בגינן אף עמדו כנגדו עונשים של פסילת רישיון הנהיגה על תנאי .

כמו-כן, ככלל, ימנע בית-משפט של ערכאת ערעור מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה שקדמה לו, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינה. זאת, למעט במקרים בהם נפלה טעות או חוסר סבירות קיצוניים. בענייננו, לא נראה, כי נפלה כל טעות מהותית בגזר-הדין.

לפיכך נראה, כי אכן אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד בהתחשב בנסיבות, ובוודאי שלא במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בקשה לעיכוב ביצוע.