רע"פ 1138/00 שי ורנר נ. מדינת ישראל

1.הטענה בעניין אי התערבות בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין של בית משפט השלום והעדר הנמקה נאותה לפסק-הדין בערעור אינה מעלה שאלה המצדיקה העלאת הנושא בפני ערכאה שלישית. גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות שהועלו נגד פסק-דינה של הערכאה הקודמת בעניין זה.

2.הטענה בדבר "טרטור" הנאשמים במשפטי תעבורה ללא הצדקה, על-ידי קיום ההקראה ודחיית שמיעת ההוכחות למועד מאוחר יותר, הועלתה על ידי ב"כ המשיב בבית משפט זה במקרים קודמים שדנו בדיוק באותה שאלה (רע"פ 3854/99 גיל קרן נ' מדינת ישראל והאסמכתאות הנזכרות שם (טרם פורסם); רע"פ 204/00 דוד קליין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), בו ניתנה החלטה ביום 10.1.00). ב"כ המשיב מוצא לנכון לפנות אלינו פעם נוספת באותה שאלה עצמה. לא על דרך זו תהיה תפארתו ולא על דרך זו תבוא הבעיה על פתרונה.

3.אף אני כחברי השופט חשין ברע"פ 3854/99 הנ"ל, סבורה כי ראוי שהמחוקק יתן דעתו לבעיה. נראה לי כי יש לאפשר לנאשם בעבירות המנויות בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי לכפור בעובדות בכתב ולזמן את הנאשם לישיבת הוכחות ללא זימון להקראה ועל המחוקק המלאכה לעשותה.

4.המצב המשפטי כיום הוא שלא ניתן לכפור בכתב ויש להופיע בבית משפט למטרה זו. מסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי למדים כי הקראת כתב האישום היא דיון עצמאי שלאחריו רשאי השופט לזמן את הצדדים לישיבה נוספת לברור שאלות מקדמיות, קל וחומר שהוא רשאי לקבוע מועד כזה לשמיעת הוכחות גם כאשר אינו קובע מועד לברור שאלות מקדמיות.

5.אין הוראה שבחוק המחייבת לקיים את ישיבת ההקראה יחד עם ישיבת ההוכחות. נוהג שהשתרש - אם השתרש - לפיו מוזמן הנאשם ונערכת הקראה ובמקרה של כפירה מוזמן הנאשם להוכחות במועד אחר, הוא עניין שבסדר יומו או יומנו של בית המשפט. אכן רצוי שלא להטריח אזרח פעמיים אם ניתן למנוע זאת, אולם אין זה עניין שעל בית משפט זה לענות בו וליתן רשות ערעור לערכאה שלישית בגינו. אם הנושא דורש הסדר, וככל הנראה כך הוא, יש למצוא את הסדרו הראוי באפיק אחר ואין זה האפיק בו בחר המבקש.

כל יתר השאלות העולות בבקשה אינן מעלות נושא הראוי למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

שקלתי לחייב את המבקש בהוצאות והחלטתי להימנע מכך בפעם זו.