רע"פ 204/00 דוד קליין נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור בת שני ראשים. הראש האחד, מתייחס להליך הערעור בבית המשפט המחוזי, שאינו מניח את דעת ב"כ המערער, באשר בית המשפט לא נימק לטעמו את פסק-דינו והסתפק באומרו שלא מצא עילה להתערב בממצאי הערכאה הראשונה. פסק-דין כזה שהוא - לטענתו - חזיון נפוץ, נראה כהטבעת חותמת גומי ואינו עונה לחובת ההנמקה ולדרישת מראית פני הצדק. הראש השני מתייחס לטענה לפיה זכותו הסטטוטורית של הנאשם בעבירת תעבורה היא שברור האשמה יתנהל מיד, בישיבת הזימון הראשונה ולא כפי שנעשה בפועל, כאשר ישיבה זו משמשת הקראה בלבד והנאשם מוזמן לישיבה נוספת להוכחות.

2.אשר לנושא הנמקת פסק-הדין על-ידי ערכאת הערעור, יצוין, כי במקרה הנוכחי בוררו העובדות לאשורן על-ידי הערכאה הראשונה ובית המשפט שלערעור טרח וחזר ופרט את האירוע, את הראיות שהיו בערכאה הראשונה, ציין את החומר אותו חזר ובחן וציין כי אינו מוצא להתערב בממצאי הערכאה הראשונה. אין מקום למתן רשות ערעור על פסק-דין זה לפי כל מבחן הנקוט בידינו.

אשר לראש השני, מאחר והמבקש הופיע נשפט והורשע, אין מקום לתת רשות ערעור בראש זה, שאינו יכול לעמוד כשלעצמו אם הבקשה לרשות ערעור על הראש הראשון תידחה. עם זאת, יצוין לגופו של עניין, כי הנושא הועלה על ידי ב"כ המערער מספר פעמים בבית משפט זה (בע"פ 1324/97 מנחם פלד נ' מדינת ישראל , 1326/97 שלמה וונסובר נ' מדינת ישראל , 3854/99 גיל קרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ואין לי אלא לחזור על האמור בהחלטות שניתנו שם. חברי השופט חשין ציין כי אפשר וראוי כי המחוקק יתן דעתו לדבר ואני מצטרפת להערה זו.

3.הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה.