רע"פ 1139/08 אלכסיי פלייספיידר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין בפני בית-משפט השלום בנצרת, ולבקשתו אוחד הטיפול במספר תיקים שהיו תלויים ועומדים כנגדו. הוא הודה במיוחס לו והורשע בעבירות של פריצה לבניין בכוונת גניבה, היזק לרכוש במזיד, התנהגות פרועה במקום ציבורי, העלבת עובד ציבור בשני מקרים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונשיאת סכין שלא כדין. שירות-המבחן המליץ להעמידו במבחן במשך שנה, ללא רכיב עונשי נוסף. בית-משפט השלום קבע, כי נוכח עברו הפלילי המכביד, ולאור חומרת העבירות וריבוין, יש מקום לשולחו לבית-האסורים. עוד נקבע, כי חומרה יתרה יש לראות בכך שהמבקש ביצע חלק מן העבירות כאשר היה בתקופת מבחן בשל ביצוע עבירה אחרת. משכך, נגזרו לו ששה חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.

2.המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בנצרת וטען כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות-המבחן. זה האחרון, בתסקיר נוסף שהגיש, חזר על המלצתו, וזאת אף שהמבקש ניתק את הקשר עם מטפליו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי עונשו של המבקש הינו מידתי, מאוזן ואף נוטה לקולא.

3.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לטענתו, נוכח המלצת שירות-המבחן היה מקום להימנע מהשמתו מאחורי סורג-ובריח. עוד נטען, כי התמכרותו של המבקש לאלכוהול היא הגורם להתנהגותו העבריינית, וכי כיום הוא נגמל מחולי זה.

4.דין הבקשה להידחות. הרשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה, באשר היא נועדה ללבן סוגיות משפטיות חשובות, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים. יתר על כן, ההלכה הפסוקה הוסיפה וקבעה כי אין בחומרת העונש, כשלעצמה, כדי להקים עילה לקיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)). אכן, להלכות אלו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אדרבא, כפי שציין בית-המשפט המחוזי, העונש שהושת עליו אינו חמור כלל ועיקר, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.