פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1150/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 24.11.09 בעפ"ג 2960-07-09 שניתן על ידי
כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי וע' גרוסקופף
בשם המבקש:
עו"ד מירון רוזנטל
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום (ת"פ 3914/07), המייחס לו עבירות מין בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, קרובת משפחתו.
המבקש, בשנות הארבעים לחייו, הינו בן דודה של אמה המנוחה של הקטינה, ילידת 1991 (להלן: המתלוננת ). בתקופה הרלוואנטית התגוררה המתלוננת בבית דודה. הדוד משמש לה כאפוטרופוס חוקי מאז הירצחה של אמה על-ידי אביה.
בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ל' ברודי ) הרשיע, ביום 3.9.2008, את המבקש, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה בקטינה תוך ניצול יחסי השגחה לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין; ומעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) רישא לחוק העונשין.
לקראת הטיעונים לעונש, הוגשו לתיק בית המשפט תסקיר מבחן, הערכת מסוכנות ותסקיר קורבן. בית משפט השלום (כבוד השופט א' הימן ) גזר, ביום 25.5.2009, על המבקש את העונשים הבאים: 5 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירה כלשהי מהעבירות המפורטות בסעיפים 345 עד 368 לחוק העונשין; קנס בסך 2,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו ו-50,000 ש"ח פיצוי למתלוננת.
על גזר הדין של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה בטענה, כי מדובר בעונש חמור מן הסביר.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' פינקלשטיין , ל' ברודי ו ע ' גרוסקופף ) דחה, ביום 4.11.2009, את הערעור בקובעו, כי המבקש לא הצביע על כל טעות בגזר הדין וכי נסיבות הענין חמורות עד מאוד ומצדיקות את העונש שהוטל עליו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
לטענת באת-כוח המבקש, יש להקל בעונש שהוטל על המבקש בערכאה הראשונה, שכן מדובר בעונש חמור מאוד, שאינו נותן משקל מספיק לנסיבות מקלות שונות. עוד נטען, כי היה פגם שבכל שהדיון בבית המשפט המחוזי נערך בפני מותב בו נכחה גם כב' השופטת ל' ברודי , שהרשיעה את המבקש בבית משפט השלום בעובדות בהן הודה. לטענת באת-כוח המבקש, עילת פסלות כב' השופטת ברודי נודעה למבקש רק לאחר מתן גזר הדין, כשראה את חתימות השופטים על פסק הדין, בעוד שהשופטת ברודי לא ישבה בדיון גופו. לפיכך, לטענתה, לא היה בידי המבקש להעלות טענה זו קודם לכן.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מגלה עילה בדין למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי שתי הערכאות הקודמות בחנו את כלל הנסיבות הנוגעות למבקש וגזרו עליו עונש, במסגרתו הובאו השיקולים הצריכים לענין. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיבה, כי דין טענת המבקש לענין פסלותה של כב' השופטת ברודי להידחות, שכן כב' השופטת ברודי לא נחשפה כלל לחומר ראיות בעניינו של המבקש, אלא דנה בהליך העיקרי עד למועד ההרשעה, וזאת על סמך הודאתו, ללא שהתקיימו כלל הוכחות בדיון. בנסיבות אלה, לא התגלתה עילת פסלות כלשהי מדיון בשאלת העונש שהוטל על המבקש במסגרת הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה. כל זאת במיוחד, כאשר המבקש הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשעה עליה הוא איננו משיג כלל (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).
יתרה מזאת. כל טענות המבקש בבקשת רשות הערעור מופנות אך ורק כלפי העונש שהוטל עליו. כידוע, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 29.5.1997); רע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתנה ביום 3.3.2005) ורע"פ 10218/04 בריינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 18.11.2004)). במקרה דנן, הערכאות הקודמות בחנו את כלל הנסיבות הנוגעות למבקש וגזרו עליו עונש, אשר במסגרתו הובאו כל השיקולים הצריכים לענין. בעניינו של המבקש, לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור על חומרת העונש.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
המבקש העלה כאמור טענה, לפיה יש לפסול את כב' השופטת ל' ברודי, לאחר שבדיון השני שהתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז ביום 24.11.2009, ניתן פסק-דין בו ניתן היה לראות, כי כב' השופטת ל' ברודי חתומה על פסק הדין וההחלטה לדחות את ערעור המבקש ניתנה גם על דעתה. לטענת המבקש, היה על כב' השופטת ל' ברודי שישבה בדין בעניינו של המבקש בבית משפט השלום לפסול עצמה מלשבת בהרכב הערעור ו/או לפחות להעלות את האפשרות הזו בפני המבקש טרם נשמעו הטיעונים ובטרם ניתן פסק-דין.
לא אוכל לקבל טענה זו.
השופטת ל' ברודי אכן ישבה בדין בבית משפט השלום בראשון לציון, אולם היא לא נחשפה כלל לחומר ראיות בעניינו של המבקש, אלא דנה בהליך העיקרי עד למועד ההרשעה – על-פי הודאת המבקש – וזאת ללא התקיימות הוכחות כלל. זאת ועוד, המבקש לא העלה כל טענות הנוגעות להרשעתו בפני ערכאת הערעור. יתרה מכך, זהותו של המותב שישב בדיון בערעור עולה בבירור מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי. אילו הייתה למבקש השגה כלשהי, היה עליו להעלותה מייד בפני כב' השופטת ל' ברודי מייד בפניה במהלך הדיון, אולם משלא עשה כן, נראה כי המבקש ויתר על טענה זו.
אשר לגזר הדין, המבקש הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשעה אשר עליה הוא איננו משיג כלל. מעשיו הם חמורים עד מאוד וכללו יסוד של ניצול אמונה של המתלוננת בו, על רקע קרבה משפחתית ביניהם ופער גילאים משמעותי. תסקירי שירות המבחן לא ציירו תמונה חיובית אודות המבקש ומאידך, תסקיר הקורבן הצביע על נזק עצום שנגרם למתלוננת. במצב דברים זה נראה, כי העונש שהוטל על המבקש הולם לחלוטין את נסיבות ביצוע העבירות.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.4.2010).
ש ו פ ט