רע"פ 11668/04 עדאל אבו רקייק נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר) בע"פ 70538/04 מיום 9.12.04, אשר דחה את ערעור המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית משפט השלום ברמלה (השופט ש' ברוך) בת"פ 2457/03 מיום 26.2.04. בנוסף, לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בבקשה.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום ברמלה בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח. על-פי הכרעת הדין, המבקש נהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, בעת שהיה בחופשה מהכלא. משבקשה שוטרת מהמבקש לעצור את רכבו, המבקש לא שעה לבקשתה, פתח את דלת המכונית לכיוון השוטרת, וזו נהדפה ונחבלה. המבקש פתח במנוסה, תוך שהוא משתולל ומתפרע, ובהמשך פשט את מעילו ונמלט מהמקום. המבקש, אשר טען בפני בית משפט השלום לטעות בזיהוי, הורשע בהסתמך על זיהויו הוודאי על-ידי שני שוטרים המכירים אותו אישית, ואשר היו עדי ראייה לאירוע, בהסתמך על המעיל אשר נתפס בזירת האירוע, לגביו העיד קצין משטרה כי הוא ראה את המבקש לובש מעיל זה בעבר, ובהסתמך על נתונים שנאספו במהלך החקירה. בית המשפט ציין, כי אמנם חקירת המשטרה התנהלה ברשלנות, אולם אין בכך כדי להשליך על מהימנות עדי הראיה, באופן שיחייב את זיכוי המבקש. על המבקש נגזרו 7 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף, הופעל מאסר על תנאי של 4 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, כך שחודשיים ירוצו באופן חופף למאסר בפועל, וחודשיים באופן מצטבר. סך העונש הכולל שהוטל על המבקש עומד על 9 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוטלו עליו 10 חודשי מאסר על תנאי ונפסל רישיון הנהיגה שלו למשך שנתיים.

3.

המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בערעור טוען המבקש טענת טעות בזיהוי, טענות הנוגעות לעצם הרשעתו בעבירת התקיפה וטענות לעניין חומרת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו של המבקש, ולא מצא להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום. על החלטה זו מבקש המבקש רשות לערער בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

4.

לפניי טען המבקש לפגמים שנפלו בחקירתו ובניהול משפטו, שלטענתו, מעוררים ספק סביר ממנו הוא זכאי ליהנות. כך, למשל, טוען המבקש כי הוא נחקר רק כעבור 14 חודשים מיום האירוע, כי לא הופרכה טענת אליבי שהעלה, כי לא הוצג יומן החתימות של המשטרה בפני בית המשפט וכי לא בוצעו פעולות חקירה מסוימות. עוד טוען המבקש, כי לא הוכחה המחשבה הפלילית הנדרשת לשם הרשעתו בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות. לסיום מעלה המבקש טענות לעניין חומרת העונש שהוטל עליו, כגון אי עריכת תסקיר מבחן, התעלמות מנסיבותיו המיוחדות והפעלת המאסר המותנה שהוטל עליו בגין עבירה ישנה.

5.

הכלל הוא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). טענותיו של המבקש באשר להרשעתו מתמקדות בנסיבות הספציפיות הנוגעות לכתב האישום בעניינו, ואינן מציגות שאלות בעלות עניין ציבורי אשר מצדיקות לסטות מן הכלל האמור.

אשר לטענות בעניין חומרת העונש, הלכה פסוקה היא, שטענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור שני בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים שכן בדרך כלל טענות אלו אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש אינן נכנסות בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון שלישי בפני ערכאה שיפוטית.

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע.