רע"פ 1201/07 רובל באוקט נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום בת.פ. 1757/04 בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק

העונשין ); עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וכן שלוש עבירות בגין איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 1.5.04 בשעה 23:00 או בסמוך לכך, תקף המבקש, שלא כדין, את אגריטו אשלה (להלן: המתלוננת ) שהיתה חברתו לחיים במשך כשנה. המבקש סטר לה מספר פעמים, וכן פגע בעינה הימנית באמצעות ידו. בנסיבות המתוארות לעיל, איים המבקש על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה באופן שכיוון לעברה אקדח, הצמיד אותו לצלעותיה ואמר לה כך: "אני אהרוג אותך עם זה גם אותך וגם אותי, את חייבת לי את החיים". ועוד הוסיף המבקש על מעשיו לעיל בכך שהיכה את חברתה של המתלוננת במכת אגרוף בבטנה ואיים עליה באומרו: "זה רק ההתחלה, אני עוד אהרוג אותך". בתאריך 2.5.04 עבר המבקש ליד ביתה של המתלוננת ואיים עליה במילים אלה: "אני אשפוך את הדם שלך פה".

ביום 25.5.06 הרשיע בית-משפט השלום בחדרה (כבוד השופט מ' גינות ) את המבקש בביצוע עבירות של תקיפה ואיומים, והחליט לזכותו משתי עבירות האיומים הנוספות.

יצוין, כי הרשעתו במקרה דנן לא היתה הפעם הראשונה בה עבר המבקש על החוק; בתאריך 24.6.02 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירת איומים כלפי רעייתו ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (ת.פ 1183/01). כמו כן, בתאריך 29.4.03 הורשע המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של איום כלפי רעייתו, תקיפת בת זוג ותקיפה סתם, ובית המשפט גזר עליו 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים (ת.פ 4839/00).

בתאריך 13.7.06 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל; כן פסק בית המשפט כי עונשי המאסר המותנים, נשוא ת.פ. 4839/00 ות.פ. 1183/03, יופעלו באופן חופף לעונש המאסר, ובסך הכול ירצה המבקש 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור במשך 3 שנים מעת מתן גזר הדין עבירות על הסעיפים בהם הורשע בתיק זה, וכן הפעלת התחייבות שהתחייב המבקש בעבר ולפיה ישלם סך של 4,000 ש"ח.

על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' וסרקרוג , ר' שפירא ו מ' פינקלשטיין ) דחה את הערעור הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. בענין ההרשעה קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין של בית-משפט השלום בהיותה זהירה ולאור העובדה שבמקום בו נוכח לראות שלא ניתן לבסס הרשעה, נמנע מלהרשיע. באשר לגזר הדין, אכן עונש המאסר שהושת על המבקש הוא עונש ארוך, אך בית המשפט הטיל עונש זה לאור הפעלת שני מאסרים מותנים, שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי בית המשפט המחוזי התייחס בקצרה, יתר על המידה, הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. בראש ובראשונה עולה שאלה של מהימנות בגירסתה של המתלוננת. כך למשל, כלום יתכן מצב בו אדם יחטוף את המתלוננת, יביאנה לחדר ויכה אותה באכזריות מבלי שאיש יתערב? היתכן שלא נמצא עד אחד ניטרלי שימסור עדות בענין? טענות אלה באות להעלות ספק סביר בענין אשמתו של המבקש. עוד טוען בא-כוח המבקש כי טעה בית משפט קמא מקום שסירב להאריך את המאסרים המותנים אשר היו תלויים ועומדים נגד המבקש חרף המלצת שירות המבחן.

מנגד טוענת באת-כוח המשיבה כי הטענות שמעלה בא-כוח המבקש הן טענות של מהימנות, ובעניינים כגון אלה לערכאה הדיונית יתרון משמעותי בקביעת ממצאי מהימנות, בשל ההתרשמות הישירה מן העדים. לענין זה מפנה היא לפסק הדין שניתן בע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בהתחשב בנסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור וודאי שאינו מצדיק התערבות בית-משפט זה במסגרת ערעור שני.

אף לגופו של ענין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענות המבקש מכוונות בעיקרן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-משפט השלום. כידוע, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 625, 632-631). התערבות כאמור תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים, ורק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת. למעלה מן הצורך, בחנתי את האמור בהכרעת הדין ומצאתי אותה כתובה כדבעי, דבר דבור על אופניו. מעבר לעדויות של עדים אשר העידו כי המבקש היכה את המתלוננת, הוצגו צילומים של המתלוננת כשהיא מוכה וחבולה. כל אלו מעידים כי הרשעת המבקש בעבירות שיוחסו לו בדין יסודה.

אשר-על-כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על המבקש להתייצב ביום 11.7.07 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.