רע"פ 123/12 מוחמד עבאס נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 11.12.11 בע"פ 6624-12-11, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא גופמן) בת"פ 4006-12-09 מיום 10.7.11 . התיק עניינו

מאסר בשל כניסה לישראל שלא כחוק.

ב.

ביום 4.5.10 הורשע המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. ביום 10.7.11 גזר עליו בית המשפט חודשיים מאסר בפועל, בניכוי כחודש מעצר; הפעלת מאסר מותנה בן חמישה חודשים - ובסך הכל איפוא שבעה חודשי ומאסר; מאסר על תנאי למשך שישה חודשים. בית המשפט נתן דעתו לכך שהמבקש כנראה נכנס לישראל לשם ביקור משפחתו הגרעינית, אך ציין כי אין הדבר מצדיק כניסה ללא היתר. עוד הוסיף בית המשפט, כי המבקש הורשע בעבירה דומה בעבר וניכר כי לא הורתע מן העבירה בשנית, ומכאן הצורך בענישה ממשית.

ג.

ביום 5.12.11, כחמישה חודשים לאחר מתן גזר הדין, הגיש המבקש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצידה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ביום 11.12.11 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו, כי פגמים בתקשורת בין המבקש ובא כוחו - כנטען בבקשה - אינם משמשים עילה להארכת מועד; כן צוין, כי המבקש כבר היה אמור להתחיל בריצוי עונש מאסרו, אולם לא התייצב למאסר ולא לדיון, ולא טרח לבדוק הכיצד אין בידו כל החלטה באשר לעיכוב ביצוע; ועל כן הוצא צו למעצרו.

ד.

בבקשה נטען, כפי שנטען ונדחה בבית המשפט המחוזי, כי "קצר בתקשורת" בין המבקש לבא כוחו הביא להגשת הערעור באיחור - המבקש סבר שבא כוחו הגיש את הערעור, בעוד שבא כוחו סבר כי ויתר על שירותיו.

ה.

לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. סבורני כי דחיית בקשה להגשת ערעור

אינה ככלל בגדר סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, כפי שנדרש כידוע לשם דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 4601/11 וייס נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). בנוסף, לא התרשמתי כי נגרם למבקש אי-צדק היכול להצדיק לכשעצמו, בנסיבות חריגות, ערעור שני (רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 1430/11 פלוטניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); כך, הן נוכח היעדר טעמים של ממש להגשת הערעור באיחור, והן נוכח העונש שעל פניו בנסיבות אינו מחמיר יתר על המידה, נוכח הצורך להיאבק בשהיה בלתי חוקית, על סכנותיה.

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. אציין, כי מקביעתו של בית המשפט המחוזי עולה שהמבקש טרם התייצב לריצוי מאסרו, וזאת אף שלא הוצגה כל החלטה לעכב את ביצוע עונש המאסר; גם מבקשה זו עולה, כי המבקש טרם התייצב. ככל שהמבקש - השוהה כנמסר במעצר בית בבית משפחתו בג'סר אלזרקא - טרם התייצב לריצוי מאסרו, וככל שלא ניתנה החלטה מוסמכת לעכב את ביצוע עונש המאסר, עליו להתייצב לריצוי המאסר מייד , בלא כל דיחוי עוד; וכמובן צו בית המשפט המחוזי בעינו.