רע"פ 1270/08 יניב מלכה נ. מדינת ישראל

1.באחד הימים, בעת שהיה בגילופין, נכנס המבקש לפאב והחל לאיים על מנהל המקום. משהגיעו למקום שוטרים, הוא איים גם עליהם, תקף אותם, וגרם לאחד מהם חבלות בפניו. בתחנת המשטרה, כאשר היה נתון במעצר, המשיך המבקש במעשיו ותקף את אביו. בגין כל אלה, הרשיעו בית-משפט השלום בנתניה, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. בהמשך, הגיש שירות-המבחן תסקיר חיובי בעניינו של המבקש, והוא נשלח לממונה על עבודות-שירות, כדי לבדוק את התאמתו לשאת בעונש בדרך זו. דא עקא, בדגימת שתן שנלקחה מהמבקש נמצאו שרידי סם, וכאשר נשלח המבקש לממונה בשנית, הוא לא התייצב. בנסיבות אלו גזר בית-משפט השלום את דינו של המבקש לארבעה חודשי מאסר, ששה חודשים מאסר על תנאי והוא חויב לשלם פיצוי בסך 700 ש"ח לאחד השוטרים אותם תקף. ערעורו של המבקש נדחה על ידי בית-המשפט המחוזי, לאחר שנקבע כי השיקולים השונים נלקחו בחשבון ואוזנו כראוי על-ידי הערכאה הדיונית.

2.בבקשה שבפני עותר המבקש לבחון את עניינו פעם נוספת. בבקשתו, הוא פרט את השגותיו כנגד העונש שהושת עליו, ובין היתר, נטען כי מעולם לא שהה מאחורי סורג-ובריח, ועל כן ראוי היה לקבל את המלצת שירות-המבחן ולהסתפק בעונש מתון יותר.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא כי רשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה, הואיל והיא יוחדה למקרים חריגים המעוררים סוגיות, משפטיות בעיקרן, בעלות השלכות על ציבור גדול של מתדיינים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982) ; רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)) . עניינו של המבקש אינו נמנה על חריגים אלה, באשר השגותיו הן פרטניות ומופנות כנגד העונש שהושת עליו. כך או כך, שאלת העונש הראוי למבקש נבחנה בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום או עילה להידרש לה בשלישית.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.