רע"פ 1306-24 רע"פ 1306-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ, השופטת מ' ליפשיץ פריבס והשופט א' סלע) ב-עפ"ג 1522-07-23, מיום 16.1.2024, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא י' מינטקביץ) ב-ת"פ 27018-01-22 מיום 16.5.2023.

2.בתמצית יתואר, כי על פי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש במסגרת הסדר טיעון, ואשר מונה חמישה אירועים שונים, הלה פעל נגד רבנים ואישי ציבור בכירים בחברה החרדית מתוך מניע אידיאולוגי-דתי. זאת, באמצעות הפעלת מעורבים נוספים לאיום עליהם, לתקיפתם ולביזויים.

בגין מעשיו, יוחסו למבקש עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק (שתי עבירות); ניסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 380 ו-25 לחוק; תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק; השחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק; נוהג במת שלא בכבוד לפי סעיף 172 אמצע לחוק; וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק.

3.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון, תוך שהוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, בהתחשב במאסרים מותנים העומדים נגד המבקש, ואילו המבקש לא יוגבל בטיעוניו.

4.בגזר הדין, בית משפט השלום החליט לקבוע מתחם עונש נפרד בגין כל אחד מחמשת האירועים מושא כתב האישום המתוקן, בנמקו כי בכל אחד מהם אירעה פגיעה עצמאית בקורבן אחר.

לאחר שעמד על חומרת המעשים שהמבקש ביצע, בראי נסיבות ביצועם, נקבע כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מהאירועים הראשון, השלישי והחמישי, שעיקר עניינם בגזיזת זקנים של נפגעי העבירה, הוא בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית; בגין האירוע השני, שבמסגרתו רוססה נפגעת העבירה בגז פלפל על רקע תמיכת העיתון שניהל בעלה במתן חיסונים לנגיף הקורונה, בעת שנכדתה הרכה בשנים לצידה, נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל; ובגין האירוע הרביעי, שבו חולל קבר וניתנה הוראה מצד המבקש לשליחת מכתבים מאיימים, נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לבין 6 חודשי מאסר בפועל.

בגדרי המתחם, בית משפט השלום שקל לחובת המבקש, בין היתר, את עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות בעבירות איומים. מנגד, נזקפו לזכותו הודאתו בעבירות שיוחסו לו, שאף חסכה מנפגעי העבירה את הצורך במתן עדות; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות; וכן מצבו הרפואי. על רקע זה, נקבע כי יש לקבוע את עונשו בצדם "הנמוך-בינוני" של מתחמי הענישה, תוך חפיפה מסוימת בין העונשים.

לנוכח כל האמור, נגזרו על המבקש עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעלת מאסר מותנה בן 10 חודשים ומאסר מותנה בן חודשיים בחופף זה לזה, ומתוכם 6 חודשים במצטבר לעונש המאסר מושא ההליך דנן.

סך הכול, נקבע כי המבקש יירצה 42 חודשי מאסר בפועל; 7 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים; 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות אלימות כלפי רכוש, או קשר לפשע, למשך 3 שנים; וכן תשלום פיצוי לנפגעי העבירות.

5.ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי שהופנה כלפי חומרת העונש – נדחה. נקבע, כי העונש שנגזר עליו הולם את חומרת המעשים שבוצעו על ידו. זאת, בפרט מאחר שמדובר ב"מעשים סדרתיים", כלשון בית המשפט המחוזי, אשר המבקש היה הגורם הדומיננטי בביצועם. על כן, ומבלי שהובעה עמדה בדבר מתחמי הענישה שנקבעו, לא נמצא מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום.

6.מכאן הבקשה שלפניי. המבקש שב ועומד על טענותיו כי בית משפט השלום שגה בהחלטתו לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לאירועים; וכי נדרש היה ליתן משקל משמעותי יותר לנסיבותיו האישיות ובפרט למצבו הרפואי והנפשי הקשה. עוד נטען, בין היתר, כי העונש שנגזר עליו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת באופן המצדיק התערבות במסגרת "גלגול שלישי", וכי חריגה זו נעשתה "בשל עמדותיו של המבקש ולא בשל מעשיו".

7.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ״בגלגול שלישי״ תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, כאשר מתעוררים בנסיבות המקרה שיקולי צדק ייחודיים או כשנגרם עיוות דין (רע"פ 373/24 אסמעיל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (31.1.2024)). יתרה מכך, כלל ידוע הוא שבקשת רשות ערעור המופנית כלפי חומרת העונש תתקבל רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 346/24 בן שמעון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.1.2024)). המקרה דנן אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

8.המבקש הורשע בביצוע של שורת עבירות, ובכללן תקיפה, סחיטה בכוח והשחתת רכוש. מעשיו החמורים בוצעו במסגרת חמישה אירועים שונים, שבהם אף רתם מעורבים נוספים לשם ביצוע זממו. בתוך כך, הללו גזזו את זקניהם של חלק מנפגעי העבירה; השחיתו את קברו של רב בסמוך למועד קיומה של אזכרה מרובת משתתפים; ועוד כיוצא באלו מעשים. כל זאת על שום מה? מחלוקות השקפתיות בין המבקש לבין נפגעי העבירה – הא ותו לא. מעשים המבוצעים על רקע זה מחייבים נקיטה ביד קשה. העונש שנגזר על המבקש מגלם חומרה זו, באופן שנותן משקל ראוי לשיקולי הלימה. לפיכך, טענותיו של המבקש בדבר מתחמי הענישה שנקבעו אינן מצדיקות התערבות בעונשו – שכן, הלכה היא כי ערכאת ערעור, בפרט ב"גלגול שלישי", בוחנת בראש ובראשונה אם התוצאה העונשית הסופית הולמת את חומרת המעשים – ואכן כך בענייננו (ראו: רע"פ 425/24 תרועה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (31.1.2024)).

9.נסיבותיו האישיות של המבקש לא נעלמו מעיני, כפי שלא נעלמו מעיניהן של הערכאות קמא. נסיבות אלה, ומצבו הרפואי של המבקש בתוכן, נשקלו לזכותו במלאכת גזירת העונש, ואיני מוצא בטענות שהועלו בבקשה הצדקה לסטות מקביעות אלה. יוזכר, כי למבקש עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות. העונש שנגזר על המבקש משקלל אפוא כראוי בין שיקולי הענישה השונים, וכמובן שאינו מהווה עיוות דין.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.