פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1397/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אפרים דזינדזיחשוילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
70371/05 מיום 22.1.2006, שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש : עו"ד מרים חרמון
בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 21343/05) בגין נסיעה על שולי הכביש, עבירה לפי סעיף 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אשר נעברה לפי הנטען בתאריך 25.7.2004.
בתאריך 17.1.2005 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, שלא בפניו ולאחר שהוזמן כדין, וגזר עליו עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון בפועל למשך שנה אחת; שלושה חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים וכן קנס בסך 1,000 ש"ח.
לאחר שבקשת ביטול פסק הדין שהוגשה על ידו לבית-משפט השלום לתעבורה נדחתה, ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בתאריך 22.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. בפסק-דינו ציין בית-המשפט, כי אמנם הוצגו ראיות לכאורה להיות המבקש חולה ביום הדיון בבית-המשפט לתעבורה, אולם המבקש היה צריך להגיש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד. לגופו של עניין הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי המבקש הודה במקצת בעבירה המיוחסת לו וכי עברו התעבורתי המכביד הביא לגזירת עונשו כפי שנגזר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזרת וטוענת באת-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה, שהמבקש הינו נהג מונית ופרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה שבידו. כן טוענת באת-כוח המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי על המבקש נטל הראיה להוכיח שלא קיבל הזמנה העונה על דרישות סעיף 188(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 וכתוצאה מכך ניתנה סמכות לבית-המשפט לתעבורה להתחשב במרשם הפלילי של המבקש שהובא לפניו בהעדרו ואשר השפיע רבות על גזר-דינו. כן טוענת באת-כוח המבקש, כי יש חוסר מידתיות קיצוני בין העבירה עליה נשפט ונידון המבקש, שהינה עבירה מסוג ברירת משפט, לבין העונש שהוטל עליו.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי המבקש איננו מעלה כל שאלה משפטית חשובה וכללית ועל-כן אין להרשות לו דיון בגלגול שלישי. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי עונשו של המבקש ניתן גם בשל עברו התעבורתי הכבד. כן טוען בא-כוח המשיבה, כי נוסח ההזמנה לדין הקבוע משנת 2002 עונה על דרישות סעיף 188(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ועל-כן מרגע שהמשיבה הציגה ראיות להמצאת ההזמנה לדין, אין להשית עליה נטל לא סביר של המצאת ההזמנה עצמה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו ולאור הרשעותיו הקודמות של המבקש, העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הוכיח עצמו כעבריין מועד, אשר בפניו אין מורא חוק, כאשר צבר לחובתו כ-155 הרשעות תעבורתיות מאז שנת 1973, כאשר עשרות מהן מעידות על נהיגה מסוכנת ומסכנת חיי אדם, כגון נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, במהירות מופרזת או תוך אי-ציות לרמזור אדום. כן עבר המבקש על עבירות של אי-מסירת פרטים לנפגע בתאונה ואי-ציות להוראות שוטר. עובדת היות המבקש נהג מקצועי הינה בעיני שיקול לחומרא ולא לקולא, שכן גוברת אחריות בית-המשפט להרחיק נהגים מסוכנים הנמצאים ברוב שעות היום על הכביש תוך סיכון האנשים הנוהגים ומתהלכים מסביבם. בנסיבות העניין, בית-המשפט לתעבורה לא החמיר יתר על המידה עם המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"א באדר תשס"ו (21.3.2006).
ש
ו פ ט