פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1420/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עידן מור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.1.2015 בעפ"ת 60732-12-14 שניתן על ידי כבוד
השופט הבכיר צ' סגל
בשם המבקש:
עו"ד חגית יוסף
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט הבכיר צ' סגל ) בעפ"ת 60732-12-14 מיום 19.01.2015, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' מהנא ) בפ"ל 5302-04-14, בגדרו הורשע בעבירות של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקות שכרות, לפי סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-39(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, וכן בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, לפי סעיף 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; ונגזרו עליו עונש פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בקיזוז 30 יום פסילה מנהלית, פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, ותשלום קנס בסך של 1,500 ש"ח.
2.
בבקשה שלפניי, המבקש עותר מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת משום שלטענתו בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות ולשאלות המהותיות שהועלו בפניו ועל כן שגה שעה שלא התערב בהכרעת דינו של בית המשפט השלום. המבקש סבור כי מדובר בעניינו במקרה חריג אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים.
3.
אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). במקרה שלפניי, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו או מעלה שיקולי צדק שכאלה, ועל כן המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
4.
עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של בית המשפט השלום לתעבורה ובית המשפט המחוזי ואני סבור כי אין מקום להתערב בהם. המבקש לא העלה בבקשתו טענה בעלת חשיבות ציבורית כאמור וכל בקשתו עניינה בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. וכן, לא הועלו שיקולי צדק ייחודיים לנסיבות המקרה. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. בחינת מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אף על רקע טענות המבקש, מעלה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. הן בית המשפט השלום והן בית המשפט המחוזי בחנו בזהירות את מכלול הראיות והגיעו למסקנה מבוססת ומנומקת כי המבקש נהג בשכרות וסירב לבדיקת שכרות, וכן כי לא ציית להוראות שוטר במדים.
5.
בסוף טענותיו, המבקש מבקש כבדרך אגב גם להקלה בעונשו. על אף שטענה זו לא קיבלה ביטוי ממשי בבקשת רשות הערעור, אציין כי ההלכה היא כי טענות לעניין חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997) ; בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (13.8.1991)), וסבורני כי המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים.
לנוכח כל האמור, אינני רואה לנכון לקבל את הבקשה.
1.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז באדר התשע"ה (8.3.2015).
ש ו פ ט