רע"פ 144/10 יונה פלג נ. עיריית תל אביב

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 8185/09, כבוד השופת ע' צ'ארניאק ) מיום 22.12.2009, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום תל-אביב-יפו (עמ"ק 01-06-1465, כבוד השופטת י' רוטנברג ).

ביום 8.1.1996 הוגש כנגד המבקש ונאשמת נוספת כתב אישום המייחס להם עבודות בנייה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). ביום 5.11.1997 החליט בית המשפט (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) לבטל את כתב האישום כנגד המבקש, מכיוון שהמשיבה חזרה בה מכתב האישום משום שלא עלה בידה לאתרו. באותה החלטה זיכה בית המשפט את הנאשמת הנוספת מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

ביום 26.1.2006 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה למתן צו הריסה למבנה ללא הרשעה לפי סעיפים 212-213 לחוק התכנון והבניה. בה נטען כי בוצעו עבודות בניה ללא היתר, ומבצע עבודות הבניה איננו בר עונשין מאחר שחלפה תקופת ההתיישנות לגבי עבירת הבניה.

במסגרת הדיון בבקשה הוגשו מצד המבקש בקשות, ערעורים ועתירות שונות אשר נדחו, ועיקרן היה השגות שונות על אופן התנהלות ההליך. עם זאת, בהליך עצמו המבקש לא התייצב לדיונים רבים, למרות שהוא זומן אליהם כדין ולא סיפק סיבות המניחות את הדעת להיעדרותו. לכן ביום 21.7.2009 ניתנה החלטה (כבוד השופטת י' רוטנברג) כי הסיכומים בתיק ישמעו בהעדרו. אף על פי כן, ביום 6.8.2009 הגיש המבקש בקשה להתיר לו להביא ראיות נוספות בטרם תינתן החלטה בדבר צו ההריסה. ביום 12.8.2009 נדחתה בקשתו, בית המשפט קבע כי למרות שהמבקש לא התייצב לדיונים רבים הרי ש"ניתן לו יומו בבית משפט וברוחב לב, ומשלא ניצל את יומו, אין כל נימוק שיצדיק כיום דחייה נוספת של סיום ברורו של תיק זה", לפנים משורת הדין איפשר בית המשפט למבקש להגיש סיכומים בכתב על יסוד החומר המצוי בתיק בטרם יינתן פסק הדין בעניינו. על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6590/09) ביום 20.8.2009 דחה בית המשפט (כבוד השופטים: א' פורקצ'יה, א' רובינשטיין ו-ס' ג'ובראן ) את העתירה באומרו כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על בתי המשפט המוסמכים, בפרט בנושאים של ניהול המשפט. ביום 7.9.2009 ניתנה על ידי בית משפט השלום החלטה המקבלת את הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה. על החלטת בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (ע"פ 8185/09) אשר דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום, וכי הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שנקבעו מעוגנים בחומר הראיות והולמות את הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה פורש המערער טענות רבות ומגוונות אשר קצרה היריעה מלפרטן. בכללן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי מתקיימים בעניינו תנאי סעיף 212 המתיר מתן צו הריסה ללא הרשעה. במסגרת טענה זאת, בין היתר משיג המבקש על קביעות עובדתיות שונות ובכללן הקביעה לפיה המבנה נבנה שלא כדין וללא היתר, המבקש אף טוען כי אין כל אינטרס ציבורי בהריסת המבנה נשוא הבקשה. כן טוען המבקש, כי הגנתו נפגעה בכך שלא נמסר לידיו תיק הבניין ולא הוצגו תצלומי אויר ישנים יותר מאלו שהוצגו בפועל בפני בית המשפט. המבקש אף טוען כי שגו הערכאות הקודמות משלא נדרשו לסוגיית השיהוי בהגשת הבקשה על ידי המשיבה.

מנגד טוענת המשיבה, כי דין בקשת רשות הערעור להדחות, מן הטעם שאינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי עיקר טענותיו של המבקש מכוונות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות אשר אין מקום להידרש אליהם בדיון בגלגול שלישי וכי בפני הערכאות שדנו בעניינו של המבקש הונחה תשתית עובדתית וראייתית רחבה לביסוס התנאים הנדרשים בסעיף 212 למתן צו הריסה ללא הרשעה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, שכן בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

מעבר לדרוש יוער, כי טענותיו של המבקש מכוונות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות אשר ככלל בית משפט זה לא יתערב בהם. מעיון בפסק דינו של בית משפט השלום עולה כי ההכרעות העובדתיות והקביעות המשפטיות שנפסקו הינן מנומקות ומבוססות, ואף הובא בחשבון העדרותו של תיק הבניה, לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהן. לעניין הטענה בדבר השיהוי בהגשת הבקשה, לשיהוי נפקות לעניין התיישנות העבירה וההרשעה, אך אין בו כדי להכשיר מבנה הנבנה שלא כדין ולא כדי למנוע מהרשות לאכוף את החוק, למעט במקרים נדירים (רע"פ 1250/01 שוויצר נ' יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד נו(3) 595, 604 (2002)). במקרה דנן המבקש אינו יכול להתלות בשיהוי שעה שעשה דין לעצמו, בנה ללא היתר ובמשך שנים הפיק מכך רווח כלכלי, תוך שהוא מסב נזק לדיירי הבניין.

סוף דבר הבקשה נדחית.

החלטתו של כבוד השופט י' עמית מיום 31.1.2010 לעניין עיכוב הביצוע מבוטלת בזאת.