רע"פ 1448/98 מוקדד עלע נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בנצרת (תיק 2211/97, להלן: "התיק הראשון") בעבירה לפי סעיף 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. הוא נדון, בין היתר, לפסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובית המשפט דחה את בקשתו. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 522/97). על יסוד הסכמת באי כוחם של בעלי הדין התקבל הערעור, במובן זה שהתיק הוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת שידון בבקשת ביטול פסק הדין. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע עונש הפסילה, שהוטל על המערער, עד מתן ההחלטה המחודשת בבקשתו לביטול פסק הדין. המבקש לא התייצב לדיון המחודש בבקשת הביטול, על אף הזמנתו כדין. הדיון נערך בהעדרו, ובית המשפט לא נתן החלטה בבקשת הביטול, אלא ניתן פסק דין חדש, בו נותרו ההרשעה וגזר הדין על כנם. משקיבל המבקש את הודעת הפסילה והתבקש להפקיד את רשיונו, הוא הגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין. במהלך הדיון בבקשה זו חזר בו המבקש, והבקשה נמחקה. באותו יום הפקיד המבקש את רשיונו במזכירות בית המשפט. בטרם סיום תקופת הפסילה נתפס המבקש נוהג ברכבו. לפיכך הוא הואשם בבית המשפט לתעבורה בנצרת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (תיק 7010/97), ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח (תיק 7011/97). המבקש הודה בביצוע העבירות והורשע בהן.

2.לאחר שנדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין בשני התיקים, הוא ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת על פסק הדין, ועל ההחלטה לדחות את בקשתו לביטולו. כמו כן, ביקש שתינתן לו רשות לחזור בו מהודאתו בתיקים אלה. הטענה המרכזית בערעור היתה כי משהסתפק בית המשפט לתעבורה בתיק הראשון במתן פסק-דין חדש, בקשת ביטול פסק הדין לא נדונה כלל, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. לפיכך החלטת עיכוב הביצוע עמדה עדיין בעינה, עונש הפסילה לא נכנס לתוקף, והמבקש לא עבר עבירות של נהיגה בלא רשיון ובלא ביטוח. עוד נטען שבקשת הביטול השניה הוגשה רק משום שהמבקש סבר בטעות שמדובר בתיק אחר, ומשהתבררה הטעות הפכה הבקשה למיותרת. בית המשפט המחוזי לא קיבל את הסברו זה של המבקש, ודחה את הערעור על הכרעת הדין.

3.בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי, וטוען כי יש לבטל את הרשעתו בעבירות נשוא התיקים 7010/97, 7011/97, כיוון שבעת שנהג לא נכנס עדיין לתוקף עונש הפסילה. המשיבה טוענת כי אין חשיבות לדרך הפורמלית בה נקט בית המשפט לתעבורה, וכי מבחינה מהותית נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. עוד היא טוענת שגם אם לא פג תוקף עיכוב הביצוע במועד מתן פסק הדין החדש, הוא פג עם חזרתו של המבקש מבקשת הביטול השניה.

4.הגעתי למסקנה כי המחלוקת בין המבקש למשיבה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית חשובה בעלת משמעות משפטית או ציבורית החורגת מענינו של הנאשם עצמו (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לאור זאת, אף אם טעה בית המשפט לתעבורה בדרך הפורמלית בה נקט, אין הצדקה למתן רשות לערעור שני ולבחינה מחודשת של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.