רע"פ 1450/09 יצחק הניה נ. מדינת ישראל

1.

כנגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום. באחד (ת"פ 6845/05) יוחסה לו עבירת איומים ולשותפו שנאשם עמו יוחסו עבירות איומים ותקיפה. המבקש הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירת האיומים, ובנוסף, הורשע בטעות בעבירת התקיפה שיוחסה לשותפו. בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו גזר למבקש שלושה חודשי מאסר, שישה חודשים מאסר על תנאי, והופעלו, בחופף, שישה חודשי מאסר על תנאי שעמדו נגדו בגין הרשעה קודמת – כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על שישה חודשים. המבקש הופנה לקבלת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות, וזה מצא כי נוכח אי-השתלבותו במסגרת זו בעבר, אין לאפשר לו לשאת בתקופת מאסרו אלא במתקן כליאה.

בכתב האישום השני (ת"פ 4492/06) יוחסו למערער, יחד עם אחרים, עבירות של מרמה, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר, קשירת קשר לביצוע עוון וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה – עבירות לפי סעיפים 415, 418, 420, 425 ו-441, 499א(2) לחוק העונשין. המבקש הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, ובית-משפט השלום גזר לו שישה חודשי מאסר לריצוי במצטבר לכל תקופת מאסר בה עליו לשאת, 18 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי בסך 20,000 ש"ח.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד העונשים בפני בית המשפט המחוזי, אשר דן בשני התיקים במאוחד, וזיכה אותו, בהסכמת המשיבה, מעבירת התקיפה. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר בעניינו של המבקש, ובהמשך העמיד את עונשו בגין הרשעתו בעבירת האיומים על חודשיים מאסר. בית המשפט דחה את ההשגות כנגד רכיביו האחרים של העונש, והוסיף וקבע כי המבקש ישא במאסר מאחורי סורג ובריח.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם גם לאחר שעיינתי בקפידה בנימוקי הבקשה, לא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור שני. הליך מסוג זה יוחד לבירור שאלות משפטיות עקרוניות להן נודעת השלכה רחבה , והוא לא נועד כדי לבחון בשלישית עונש עמו מתקשה נאשם להשלים. זאת ועוד, כידוע ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.