החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1694/09 שלום ברכה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור שני על חומרת העונשבקשת רשות ערעור שני על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות לערעור שני על גזר דין שנגזר בגין מעשה מגונה בכוח. נקבע כי טענה לחומרת העונש בלבד אינה מקימה עילה לערעור שני, וכי לא הוכחה עילה לסטות מההלכה. הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה אף היא.

העובדות

המבקש הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 לריצוי בפועל, קנס ופיצוי למתלוננת. ערעור על גזר הדין נדחה בבית המשפט המחוזי. המבקש ביקש רשות ערעור שני בטענה לחומרת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להיעתר לבקשת רשות ערעור שני כאשר היא נסבה על חומרת העונש בלבד?

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערעור שני, ונדרשת עילה מיוחדת לסטייה מהכלל

    ״וכידוע, חומרת זו כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור שני
  • חומרת העונש
  • מעשה מגונה בכוח
  • גזר דין
  • עיכוב ביצוע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

1694/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

שלום ברכה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו

של בית המשפט המחוזי מרכז, ע"פ 12870-07-08, מיום 28.1.09, שניתן על ידי

כבוד ס. הנשיא השופט א' טל, והשופטים: מ' פינקלשטיין, וד"ר א' סטולר –

ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:

עו"ד שגיב בר-שלום

החלטה

בית משפט השלום בראשון-לציון הרשיע את המבקש בעבירה של מעשה מגונה בכוח. בעקבות כך הוא דן אותו ל-24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, חויב המבקש לשלם קנס בסך 1,000 ש"ח, ולפצות את המתלוננת בסכום של 7,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ואשר כוון נגד גזר הדין, נדחה, לאחר שנמצא כי בגזירת העונש איזן בית משפט השלום נכונה בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות גילו המתקדם של המבקש, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות.

בבקשה שלפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו אין העונש משקף כראוי את

נתוניו האישיים, אורח חייו הנורמטיבי, גילו ומצבו בריאותו. עוד נטען, כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, ואף מרמת הענישה לה עתרה המשיבה.

לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, הואיל והיא נסבה על חומרת העונש שנגזר למבקש בלבד, וכידוע, חומרת זו כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 1450/09 הניה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.2.2009); רע"פ 1617/09 מוסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.2009)). לא מצאתי כי הוכחה בעניינו של המבקש עילה לסטות מאותה הלכה.

הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

ניתנה

היום, ב' באדר התשס"ט (26.02.09)

.

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערעור שני, ונדרשת עילה מיוחדת לסטייה מהכלל