פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1469/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אושרת בניטה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70049/04 מיום 29.1.2006, שניתן על-ידי
כבוד השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין ו-ע' פוגלמן
בשם המבקשת: עו"ד ציון
אמיר
בשם המשיבה: עו"ד יעל
שרף
החלטה
המבקשת הועמדה לדין בבית-משפט השלום ברחובות (ת"פ 1451/01), בגין תשע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ואחת-עשרה עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק הבזק, תשמ"ב-1982.
יש לציין, כי משהודתה המבקשת במיוחס לה, ביקשה ביום 11.6.2003, לצרף שני תיקים נוספים, בהם הועמדה לדין בבית-משפט השלום ברמלה (ת"פ 2989/03 ו-3170/00).
לפי הנטען בכתבי האישום, המבקשת, בין השנים 1999-2001, הטרידה את המתלונן ואת בני משפחתו במאות הזדמנויות, על רקע סיומו של המתלונן את מערכת היחסים הזוגיים בינו ובין המבקשת.
בתאריך 18.12.2003 הרשיע בית-משפט השלום ברחובות (השופט י' לוי) את המבקשת, על-פי הודאתה, בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום וגזר עליה עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל ושנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הורה בית-המשפט, כי המבקשת תפצה את המתלונן ומשפחתו בסך כולל של 50,000 ש"ח.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין ו-ע' פוגלמן) דחה את ערעורה של המבקשת בקובעו, כי העונש שנגזר עליה הינו סביר בנסיבות העניין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשה, חרף נסיבותיה האישיות המקלות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקשת אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). במקרה דנן, העונש שהוטל על המבקשת אינו חורג מתחום הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בגזירת עונשה של המבקשת, איזן בית-משפט השלום כראוי בין השיקולים לקולת העונש ובין השיקולים לחומרתו ולא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו. נוכח חומרתם הרבה של מעשי המבקשת, אשר העבירה את המתלונן ואת בני משפחתו במסכת של איומים והטרדות במשך תקופה ארוכה ביותר, לא ניתן לומר, כי העונש שנגזר עליה חורג מהמקובל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 16.2.2006 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.
המבקשת תתייצב ביום 23.7.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשה.
ניתנה היום, כ"ד בסיוון תשס"ו
(20.6.2006).
ש ו פ ט