פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1470/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
אילת זהבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.12.07 בע"פ 2676/07 שניתן על-ידי כבוד השופט כ'
סעב
בשם המבקשת:
עו"ד ניר בוכמן
החלטה
המבקשת הועמדה לדין בבית המשפט לתעבורה בחדרה (פל 119/06) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ועבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 26.3.2006 נפסלה המבקשת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים, והפקידה את רישיונה. ביום 20.6.2006 נהגה המבקשת ביודעה שהינה פסולה לנהיגה ומבלי שהיה לה ביטוח תקף.
ביום 23.9.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופט מ' גינות ) את המבקשת, על פי הודאתה, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 25.9.2007 גזר בית המשפט על המבקשת עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; קנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנים עשר חודשים; ופסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנים עשר חודשים למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2676/07).
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן השופט כ' סעב ) דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקשת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוענת המבקשת כי העונש שהושת עליה הינו חמור יתר על המידה, לאור נסיבות המקרה ולאור נסיבותיה האישיות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות, והמבקשת לא הצביעה על
כל עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקשת בבקשתה נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליה הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. משכך, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקשת.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"א באדר ב התשס"ח (18.3.2008).
ש ו פ ט