פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1474/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
יוסף יצחק מזרחי (ת"ז 40409302)
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 17.2.2011 בתיק עפ"ת 46170-01-11
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 17.2.2011 בתיק עפ"ת 46170-01-11, בו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (השופט דרורי) מיום 12.12.2010 בתיק פ"ל 1767-09.
ב.
המבקש הורשע, על פי הודאתו, בשני כתבי אישום בהם יוחסו לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה (בכתב האישום הראשון), וכן (בכתב האישום השני) אי ציות לתמרור. בהתחשב בנסיבותיו האישיות השית עליו בית המשפט לתעבורה עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, שלושה חודשי פסילה, פסילה על תנאי, קנס כספי (בסך 800 ₪), והתחייבות להימנע מנהיגה בפסלות (10,000 ₪). ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל (ביום 17.2.2011), ורכיב הפסילה בפועל הועמד על שנה. הוטעם, כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה סוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה, ובנסיבות הטלת עונש של שלושה חודשי פסילה בלבד "עלולה להעביר מסר שגוי לציבור הנהנים".
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי פער כה משמעותי בין שתי הערכאות (פי ארבעה) מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עוד נטען, כי בית המשפט חרג מהכלל לפיו "מן הראוי שהעונש המוטל על ידי ערכאת ערעור לא יחרוג באורח מופרז מזה שהוטל על ידי הערכאה הדיונית מטעמי הוגנות כלפי המערער" (רע"פ 6163/07 חדורה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 11 - השופט מלצר).
ד.
לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. בסופו של יום, חרף הפער ה"מתמטי" בין הערכאות, מדובר בעונש של שנת פסילה בפועל לאדם שנהג ביודעין בזמן פסילה. אף אם בנסיבות סבורים המבקש וסניגורו, כי מדובר בעונש חמור יתר על המידה - אין הדבר מצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי. במקרים של נהיגה בזמן פסילה ראויה ענישה מחמירה, המבטאת גם את הסכנה הנשקפת לציבור, אך גם את הזלזול ברשויות החוק:
"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט" (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 8 - השופטת פרוקצ'יה).
בתי המשפט הקודמים לא התייחסו לנסיבות העבירה; אך בערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי נאמר, בין היתר, כי המבקש הציג בפני השוטרים רשיון נהיגה נוסף שהיה ברשותו, שכן רשיונו היה מופקד בבית המשפט (פסקה 7). יתכן, שלא בכדי לא הציג הסניגור בפנינו שיקול נקודתי לקולה, והסתפק בטענות כלפי הפער בין הערכאות. מכל מקום, כפי שציין בית המשפט המחוזי, עסקינן בעבירה של מחשבה פלילית. הנוהג בזמן פסילה יודע היטב כי הוא עובר עבירה, ואין זו גחמה של שבריר שניה אלא החלטה מודעת. גם אין להבחין ככלל בין פסילות בעלות רקע שונה, שכן פסילה היא איסור לנהוג בכביש, ואיסור הוא איסור, ואין ניתן להלום הפרתה מכל וכל. סוף דבר, אכן אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את העונש (אם כי אינני סבור שכאן מדובר במיצוי במלוא משפטו), ואולם לא הוצגה עילה לסעד שיפוטי ולמתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
ה.
סוף דבר, לא אוכל להיעתר לבקשה.
ניתנה היום ל' באדר א' תשע"א (6.3.2011).
ש ו פ ט